איזה אינסטגרם תרצי להיות כשתגדלי?

מאת: נועה בר-ניר.

כשהייתי ב'כנס משתחררים' שמעתי הרצאה מעניינת על עולם התעסוקה והשינויים שחלו ויחולו בו. המרצה- שהייתה, איך לא, יועצת שיווק פרילנסרית ומלאת כריזמה- ציינה את ההבדלים בין הדור שלנו לבין דור ההורים וקודמיו. השיקולים לבחירת מקצוע השתנו מאוד במהלך השנים ואין ספק שהיום צעירים מחפשים מקצוע יצירתי שיביא למימוש הפוטנציאל שלהם, ויסב לחייהם אושר ומשמעות עמוקה יותר מתלוש משכורת. אם היינו חוזרים אחורה בזמן ומנסים להפיץ רעיונות מטורפים כמו "הגשמת חלום" ו"מימוש עצמי", ככל הנראה היינו מואשמים בחטא ההיבריס ובעיקר בהתחצפות להורים. במילים אחרות: ביטחון כלכלי בעבודה- אאוט, סרטוני מוטיבציה בפייסבוק שנותנים לנו תחושת מסוגלות מוגזמת בדיוק לחצי דקה- אין!

בתור בת הדור הנוכחי שנולדה והתחנכה לעולם האפשרויות הבלתי-מוגבלות (כבר בילדות שרו לי השטוזונים "יש לך המון אפשרויות, רק תחליט חביבי מה תרצה להיות!"), בחירת מקצוע לחיים הפכה לפנטזיה מהנה יותר מאשר עול. המחשבה על איך אעביר את רוב שנות חיי מעסיקה אותי נון-סטופ וממלאת אותי בסקרנות והתרגשות, בציפייה הגואה למצוא עיסוק שיהווה מקור להנאה וליצירה, ועשייה שתהיה ממלאת ולא מעיקה. "הפוך את התחביב למקצוע ולעולם לא תצטרך ללכת עוד לעבודה". אך מהר מאוד, ובתהליך בלתי נמנע, החלה להשתלט על כך הנטייה שלי להתמקד בפרטים הקטנים והשטחיים. יכול להיות שזו בריחה מהתמודדות עם השאלות הרציניות ויכול להיות שזה פשוט האופי שלי, אותו אחד שנוטה לשנן עובדות מיותרות וזוכר איפה עשינו את הסדר שנה שעברה לפי מה שלבשתי. שאלות הכרחיות כמו מה הן היכולות והחולשות שלי, האם אני זקוקה לתואר או לימודי תעודה, איך אממש את החלום באופן פרקטי וכו', הפכו מהר מאוד לשאלות מסוג אחר: איפה יש קמפוס יפה עם דשא? איך אתלבש בלימודים? איזה סטייל יתאים לעבודה? עם איזו ברנז'ה אתרועע בכל תחום עיסוק? עם איזה טייטל אתהדר כשאציג את עצמי- האם זה יהיה 'נועה בר-ניר, מחזאית ותסריטאית'? אולי עדיף 'בימאית ויוצרת תוכן לתאטרון ולמדיה'? מה יישמע יותר טוב כשאכתוב את זה באנגלית בפרופיל האינסטגרם הבינלאומי שלי, ואיזה אימוג'י אוסיף לידו? האם אעלה תמונות אמנותיות מחדרי חזרות או סרטונים אקסקלוסיביים מתצוגות אופנה? איך ייראה האינסטגרם שלי כשאהיה גדולה?

.

שיט. ירדתי ממש נמוך, הא? רידדתי את הבחירה אולי הכי חשובה בחיים שלי וקיבעתי אותה להגדרות של לייקים ופילטר. כמובן שלא עשיתי זאת בכוונה, האמת היא שלקח לי זמן בכלל להבין שבכל פעם שאני מנסה לחשוב על הנושא הזה המוח שלי נודד אוטומטית לתמונות מה – feed העתידי שלי. אי אפשר לומר שאני גאה בזה, אבל בהתחשב במציאות שלנו אני גם לא ממש טועה. תחשבו על התפקיד שפרופיל האינסטגרם משחק עבורנו- הוא אלבום תמונות, הוא כרטיס ביקור, הוא החיים שלנו כפי שהיינו רוצים שאחרים יראו אותם- אנחנו היח"צ של עצמנו. כותבים למגירה מפרסמים בו שירים, מעצבים משתמשים בו כתיק עבודות, חברות משווקות בו מוצרים, חובבות אופנה מציגות בו את הסטייל שלהן. כמעט כל החיים שלנו מתרחשים באפליקציה אליה אנחנו כל-כך מכורים, ואת זה אפשר לדעת גם בלי לשמוע על המחקר שקבע כי אינסטגרם ממכר יותר מסיגריות…

בודדים הצדיקים שיוציאו את עצמם מהסטטיסטיקה הזאת, אך גם בלי האינסטגרם אין ספק שההישרדות המודרנית כבר אינה קשורה לאבולוציה, אלא להישרדות החברתית- איך אני נראה ומה חושבים עליי. האינסטגרם מאפשר לנו לעשות את זה בעצמנו- ללכוד פריים נבחר ולעצב אותו כדי להראות כמה החיים שלנו שווים. זה לא אומר שאנחנו שטחיים, אלא פשוט אנושיים, ואם לומדים להשלים עם זה ולא משתעבדים לצורך בשיתוף ובפידבק זה יכול להיות גם כיף. אני כבר מזמן עוקבת פחות אחרי אנשים ויותר אחרי יוצרים ומעצבים, כאשר האינסטגרם בשבילי הוא גם פלטפורמה להשראה, אומנות ואופנה. ואם כבר אני עוקבת אחרי חיים של אנשים אחרים, אני משתדלת לבחור כאלה שעוסקים במקצועות שמעניינים אותי- כדי לראות איך האינסטגרם שלהם נראה כשהם גדולים, וכדי להבין אם אלו החיים שאני רוצה גם לעצמי.

אז כן, הערכים והשיקולים שעומדים מאחורי השאלה "מה ארצה להיות כשאגדל" השתנו במהלך הדורות, ועליי להודות שאינסטגרם מעולם לא היה אחד מהם וגם לא צריך להיות. העיסוק בכך הופך עם הזמן למעיק ומיותר, וחוץ מזה- מי אמר שבעוד כמה שנים עדיין יהיה אינסטגרם? עד שאני אהיה "גדולה" בטח כבר ימציאו דרך שטחית ומהנה אחרת דרכה אציג לכם את החיים הנהדרים והמסוגננים שלי כתסריטאית/מחזאית/במאית/יוצרת/מעצבת, והדרך להיות משהו מאלה דורשת הרבה יותר מלחיצה על כפתור השיתוף.

נועה בר-ניר

About נועה בר-ניר

חיילת משוחררת ושופוהוליק בקבע. אוהבת תאטרון, קולנוע, ספרים, עיצוב, ואת פרנק סינטרה. מתבטאת הכי טוב במילים ובבגדים, מאמינה בפיות ובקניות באינטרנט.