שנהיה לראש ולא לזנב

10 החלטות חדשות שקיבלתי לכבוד שנת תשע"ח החל מהאופנתיות ועד החיים בכלל

1. לשחרר. קודם כל חייבת להתוודות בפניכם שאני אגרנית. ולא, אני לא מדברת על איזו חולצה עם ערך סנטימנטלי מהתיכון או שרשרת שסבתא קנתה לי לבת מצווה. אני אגרנית כל כך גדולה שאני זוכרת כמעט כל פריט שתרמתי אי פעם (ומחלקם לקח לי שנים להיפרד) ואפילו יש בי מעט חרטה על חולצת ג'ינס אהובה שנתתי לחברה לפני חמש שנים כי כפי שחשדתי…חולצות ג'ינס הן כאן לתמיד ולכן אין להן סיבה לצאת מהארון (אלא אם החלטתי ללבוש אחת כמובן), ובכל זאת, לכבוד השנה החדשה ולכבוד העובדה שעברנו דירה החודש, החלטתי שהגיע הזמן "לנקות" מהארון חלק נכבד גם כדי שהוא יהיה מסודר יותר ואוכל לראות את כל הבגדים וגם כי כל מיני אנשים אומרים לי בשלל הזדמנויות שלהיפטר משלל חפצים גם מנקה לך את המחשבה והחיים. אני עדיין חושדת שמדובר באנשים שחומדים את האקססוריז שלי אבל אתן להם ליהנות מהספק. בשורה התחתונה: חדר הארונות שלי אכן נראה מסודר יותר ובינתיים (כבר שלושה שבועות) הצלחתי לשמור עליו מסודר יחסית.

2. להתפקס. המשך ישיר להחלטה הקודמת. וכדי שתבינו בדיוק למה אני מתכוונת אצרף כמה דוגמאות. יש לי יותר מסגרות לתמונות מאשר מקום על הקיר. וכמה תמונות תלויות בפועל? שלוש. זה לא מפריע לי להמשיך לקנות מסגרות ולשער שיום אחד גם אלך לחנות צילום, אפתח תמונות ואתלה אותן. יום אחד. עוד דוגמה? מעולם לא נעלתי עקבים ביומיום…יכול להיות שזה קשור לעבודה שבכיתה ו' הייתי כבר בגובה שלי כיום אז לא באמת חשתי צורך. בקיצור, נועלת עקבים רק בערב לאירועים שונים אז למה יש לי יותר נעלי עקב מנעליים שטוחות?! אין בזה הגיון מלבד הסיבה של הסעיף הקודם (אגרנות). הבנתם את הפואנטה נכון? השנה אני שמה לעניין סוף. וקונה יותר סניקרס.

3. לטייל ברחבי ישראל. אין ספק שלטוס לחו"ל ולבקר במקומות אקזוטים/ לטבול במים בצבע טורקיז/ לעשות שופינג ברשתות שאין בארץ זה מאוד מהנה אבל מה לעשות שרובנו עובדים או לומדים רוב הזמן וגם בדרך כלל מדובר בעסק לא זול. אני מודה שהטיולים שלי בארץ עד התקופה האחרונה התרכזו ברדיוס של 20 ק"מ מנהריה (איפה שגדלתי), 20 ק"מ מתל אביב (איפה שאני גרה היום), ים המלח ואילת. לפני חודשיים בערך קראתי כתבה על המעיינות הכי יפים בארץ ושכנעתי את עומרי שנסע לאחד מהם ליום כיף. כך מצאנו את עצמינו באמצע השבוע נוסעים לפארק המעיינות (ליד הסחנה) והגענו לאחד המקומות היפים, המרגיעים והמהנים שהייתי בהם. מים צלולים ונעימים בשטח רחב שבו כל אחד יכול למצוא לעצמו פינה ומתאים גם לזוגות וגם למשפחות. המקום כל כך יפה ופוטוגני שרוב העוקבים שלי באינסטגרם חשבו שאני בחו"ל. אז לא, רק נסעתי שעה וקצת ברכב והרגשתי כמו החו"ל. השנה אני מתכוונת לעשות עוד המון טיולים כי באמת יש לנו ארץ נהדרת ואין סיבה לבלות את כל השבתות בבית.

4. להשתפר במטבח. תראו…עם הסעיף הזה יש קצת בעיה. לא כי אני גרועה במטבח, אני דווקא לא רעה בכלל! אלא כי יש לי בבית בעל שהוא ממש בדרגת שף. מהאנשים האלה שתנו להם כמה מצרכים והם ישר ירכיבו ארוחת גורמה, ולא רק זה- הוא גם ממדר אותי עם משפטים כמו "עזבי, אל תטרחי אני כבר אקפיץ את הירקות/אסנן את הפסטה וכו'". אז מצד אחד, איזה כיף לי 🙂 ארוחות שף עד הבית. מצד שני, הידע שלי הולך ונשכח וכשעומרי איננו לרוב אחמם פתיתים ושניצל תירס (אהובי הנצחי). ובכן- לא עוד!! השנה אלחם על מקומי ואדרוש לפחות להיות סו שף כי לדעת לבשל ולאפות זאת מומחיות שווה לכל החיים. הנה תראו איזה שווה היה לי להתארח במטבח של פיית העוגיות 🙂

5. לתת כבוד לפרינט. עם כל הכבוד לאינטרנט ולדיגיטל (ויש הרבה הרבה כבוד להמצאה שבזכותה יכולתי להקים את האתר הזה 🙂 ) אין תחליף מבחינתי לדפדוף במגזין או קריאת ספר בפארק. ואני גם לא רואה סיבה לבחור בין השניים. יש מספיק זמן להיכנס לכל האתרים האהובים וגם לקנות מגזין סופר סטייל שמעביר לי את הנסיעה ברכבת למשל, הכי מהיר שיש. חוץ מזה, לספר אף פעם לא נגמרת הסוללה, אף פעם לא נמחק הזכרון ואף פעם לא תרצו לשים אותו על השתק. מי שרוצה המלצה על ספר מעניין מוזמן לשלוח לי הודעה באינסטגרם (קלטתם את שילוב העולמות?!)

6. לבלות יותר עם האחיינים שלי. בשיא האובייקטיביות יש לי את האחיינים הכי מתוקים בעולם 🙂 אבל מה לעשות ששגרת החיים גורמת לכך שהתדירות שאני רואה אותם…איך לומר…לא להיט. האחייניות הגדולות שלי עלו השנה לכיתה ג'! עוד שנייה הן יחגגו בת מצווה וכל הקלישאות של הזמן טס וכו' כל כך נכונות, ולא בא לי להפסיד דברים חשובים בחיים שלהם. השנה נבלה יותר ונשחק ונצבור חוויות.
נ.ב רמי קיוב במרפסת זה תמיד רעיון מעולה.

7. להיות איפה שטוב לי. כשהייתי קטנה הייתה לי תכונה מאוד דומיננטית. היה לי חשוב שכולם יאהבו אותי ואם מישהו לא אהב אז דאגתי להיות בסביבתו כל הזמן עד שאצליח לשנות את דעתו. כשגדלתי הבנתי שזה כמובן בלתי אפשרי ויש אנשים שלא נבוא להם טוב בעין ולא יאהבו אותנו גם אם נעשה שמיניות באוויר ולאט לאט התחלתי ליישם את התובנה. מודה שפה ושם עוד יש לי שאריות של התכונה הזאת, אבל השנה אני מתכוונת לסיים איתה סופית. לעשות מה שעושה לי טוב ולהיות ליד מי שעושה לי טוב. אמא שלי פעם אמרה לי שיש אנשים שיש להם אנרגיות טובות סביבך ויש אנשים שלא- ואמא תמיד צודקת! השנה אני מזמנת אנרגיות חיוביות וגוד וויב. 🙂

8. לחגוג. לא באמת צריך סיבה למסיבה. שנה שעברה הייתה שנה מורכבת עבורי ועכשיו כשאני חושבת על זה, התעלמתי מרוב התאריכים הרשמיים. השנה מתחשק לי לחגוג ואני מתכננת להתחיל עכשיו בערב החג. לחיים! לכולכם ושתהיה לנו שנה מלאה בחגיגות.

9. להתאמן. התלבטתי אם להכניס את סוגיית האימונים לרשימה הזאת בגלל שהספורט הוא תחום מתוחכם וחלקלק…זה לא מקורי להכניס אותו לרשימה כי מי לא רוצה שיהיה לו זמן להתאמן אבל בסוף לא מוצא מספיק זמן כי יש לו מליון דברים דחופים יותר. ועדיין, החלטתי שחשוב לתת לו במה כי התחושה אחרי אימון היא מצוינת פיזית נפשית ואם על כל חמש פעמים שאין כוח/זמן בסוף פעם אחת יוצאים להתאמן (אפילו ריצה קטנה בשכונה או תרגילים מול הטלוויזיה) מה טוב. ליקי, נשבעת שהשבוע אני מגיעה לסטודיו לפחות פעמיים!

נחשב לספורט?

10. להעריך. אנחנו חיים בתקופה מאוד הישגית ותחרותית. ברגע שהשגנו משהו, אנחנו כבר חושבים על הדבר הבא עוד לפני שעיכלנו בכלל את הסיטואציה. מי שנפגע בסוף זה אנחנו שלא מעריכים את עצמינו מספיק. אז החלטתי שהשנה, אנסה להסתכל על המצב מבחוץ וכשצריך אז גם אתן לעצמי טפיחה וירטואלית על השכם. עבודה קשה והתמדה תביא אתכם להישגים, רק אל תשכחו לעצור לרגע ולהעריך אותם ואת עצמכם כשהגעתם שם. 

🍎שנה טובה🍯