Good Morning Vietnam

גוד מורנינג וויטנאם! או במקרה שלנו גוד וויק וויטנאם 🙂

רגע לפני ששנת 2017 הסתיימה לה, עלינו על מטוס שלוש חברות טובות ונחתנו (עם קונקשן קטן בהונג קונג) באחת המדינות המסקרנות בעולם. כשסיפרתי לחברים שאני עומדת לטוס לוויטנאם, אלו שכבר ביקרו בה אמרו שזאת הייתה החופשה הכי טובה שהייתה להם בחיים עם נופים מושלמים, אוכל מעולה ואווירה כמו שאין בשום מקום אחר. אלו שלא ביקרו ביקשו שאצלם הכל וארשום את כל הלו"ז שלנו למען ביקור עתידי. אז חברים, your wish is my command ואת המסלול שעשינו אני כותבת לכם מהטיסה חזרה לארץ כשהכל עדיין טרי בראש פלוס זה רעיון טוב איך להעביר חלק מ11 השעות חזרה…

היום הראשון

נחתנו בהו צ'י מין סיטי (לשעבר סייגון) בשעות אחר הצהריים היישר לעדר האופנועים שנוסעים, עוקפים, חוצים, מרכיבים ובגדול שולטים בכל פינה בעיר. בואו נגיד את זה ככה: בעיר מתגוררים 13 מליון איש ומתוכם 8 מליון רוכבים על אופנועים… בהצלחה עם לחצות את הכביש. לפני שטסתי קיבלתי טיפ מהחבר הטוב שלי, המאפר עומר אסף, שאת הכביש צריך לחצות בזהירות אך בקצב אחיד ובלי לחזור לאחור או להיתקע באמצע. הנהגים לוקחים בחשבון שאתה מתקדם לאט ובזהירות ומתאימים את עצמם אלייך, אבל אם תעשה פתאום צעד בקצב לא צפוי-חבל עלייך. ביציאה משדה התעופה פגשנו את טום המקסים, המדריך שליווה אותנו בחצי הראשון של הטיול וישר התחברנו וחפרנו לו עם מליון שאלות על המסלול המתוכנן. בדרך משדה התעופה למלון התפעלנו בכל כמה דקות מעד כמה הם מומחים בלהרכיב על האופנוע (פעוטות בני יומם, ארבע נפשות על רכב אחד, ערימת שיבולים עצומה שגורמת לאופנוען להיראות כמו נמלה שסוחבת פי 30 ממשקלה) ואחרי שסיימנו לתעד דרך החלון את התופעה, הגענו למלון שנמצא בלב העיר.

לא לשכוח להסתכל ימינה ושמאלה

הגענו קצת מעוכות אחרי המסע, אבל עם מספיק אנרגיה כדי לצאת לסיבוב היכרות עם העיר ובעיקר גוועות מרעב. הרעב הקיצוני היה בעוכרינו מה שגרם לנו להתיישב במסעדה הראשונה שראינו מחוץ למלון והתבררה כדיי מאכזבת במיוחד אחרי הציפיות הגבוהות מהאוכל המקומי. לא נורא, עוד הרבה מסעדות ומאכלים לפנינו. ביציאה מהמסעדה ראינו חנות מזכרות ומוצרים וויטנאמים וכמו תיירות מתחילות, לא הפגנו איפוק וקנינו תיקי קש מהממים (המומחיות המקומית).

הכיכר רחבה מאוד, תוססת ועמוסה במבקרים ודוכנים של אוכל מקומי ונהנינו מאוד להסתובב שם ולספוג את האווירה. אחד הבניינים המרשימים שמולה הוא בניין שחלקו החיצוני פתוח לגמרי וכך אתה יכול לראות מה יש בכל חדר. קוביות, קוביות של חדרונים צבעוניים כשבכל אחד משהו קצת אחר כמו בר, מסעדה או גלידריה- מגניב בטירוף! לא נתקלתי במשהו כזה מימיי וגם לא בבלונים שנמכרו ברחבה: בלונים שקופים עם אורות מנצנצים שנראים כמו בועות סבון ענקיות שזוהרות בחושך וגורמות לכל הכיכר להיראות כמו חלק מסיפור אגדה. וכמו בכל אגדה טובה, בחצות הגיע הזמן לחזור הביתה ולהתעורר רעננות ליום עמוס פעילויות.

הבניין המדובר והמגניב בסייגון

הבלונים המהממים בכיכר הו צ'י מין סיטי

היום השני

הזמן קצר וההשכמה נקבעה לשש וחצי. שעה לאחר מכן כבר היינו בוואן (נסיעה של שעתיים וחצי) בדרך לנהר המקונג שזורם דרך תאילנד, בורמה, לאוס וקמבודיה לפני שמגיע לוויטנאם. בנהר קיבלו את פנינו צוות בסירת עץ מושקעת עם מגשי פירות חתוכים וכורסאות כדי שנוכל ליהנות מהנוף במקסימום. לשייט במקונג יש כמה תחנות: הראשונה היא לעבור לסירת דייג קטנה יותר ולחתור בסמטאות צרות וציוריות כשאתם מוקפים בעצים וצמחייה פראית. לחובבי הצילום (אנחנו) זאת בהחלט חוויה מהנה ומאוד פוטוגנית.

התחנה השנייה הייתה עצירה בבית שעל שפת הנהר (לאורך חלקים נרחבים שלו יש בתי מגורים קטנים וצבעוניים), בית שנבנה במאה התשע עשרה וחיים בו כבר שישה דורות של אותה משפחה ששמחים לארח ולהראות את ביתם למבקרים.

התחנה השלישית הייתה מעבר בקטנה בשוק האוכל הצף שבו קנינו אננס מקולף ומתוק ומי קוקוס ומשם שטנו לעבר עמדה של הכנת נייר אורז (וגם ניסינו בעצמינו! התהליך קצת דומה להכנת קרפים שהתמחיתי בעבודה בגלידרייה בחטיבה כך שעשיתי עבודה לא רעה), הכנת פופ רייס– על משקל פופקורן רק מאורז ולקינוח ממתקי קוקוס וטופי שניסיתי להתרכז בהסבר של ההכנה אבל הרצון לזלול את כל הממתקים שבצלחת הטעימות היה חזק ממני.

שטה במקונג

סיי צ'יז

מכינה נייר אורז על גדות נהר המקונג

בדרך להיות ממתק קוקוס שלב א'

בדרך להיות ממתק קוקוס שלב ב'

את כל המתוק הזה צריך לאזן עם מלוח והשעה הייתה בדיוק זמן טוב לארוחת צהריים. בהמלצתו של טום המדריך התיישבנו במסעדה יפהפייה שממוקמת בווילה בסגנון קולוניאלי בשם le longanier שבה אכלתי את האגרול הטעים ביותר שאכלתי בחיי.

חזרה לסייגון, שם נקבע לנו סיור בעיר על אופנועים. הבעיה: ברגע האמת נזכרנו שאנחנו פחדניות והמרנו אותו לסיור עם הרכב באזור צ'יינה טאון שם ביקרנו בפגודה הסינית גוד פרום דה סי שהוקמה ב- 1760 ועל קירותיה תלויים פתקים סגולים. כששאלנו למה הם מיועדים גילינו שאנשים כותבים עליהם תפילות ומשאלות ומניחים את הפתק במנורות שמיועדות לכך בפגודה. בחדר השמאלי יש את הפסל של אל הכסף והרווחה, ממה שראינו החדר הזה מאוד פופולארי 🙂

עם כל הכבוד לאוכל הווייטנאמי, התחשק לנו בערב אוכל איטלקי והלכנו למסעדה שמומלצת על ידי הרבה ישראלים ויש לה כמה סניפים pizza4p’s. סלט הבוראטה היה מצוין (למי שלא מכיר בוראטה זאת גבינה שמזכירה גבינת מוצרלה רק מימית יותר בתוכה) וספגטי פסטו תמיד עושה את העבודה. את הערב חתמנו בבר 360 עם הנוף שמשקיף על כל העיר והיה מקושט וחגיגי לקראת הכריסטמס. 

היום השלישי

למרות שידענו שאנחנו צריכות לקום מוקדם, הלכנו לישון מאוחר וצפינו באייפד בסדרה "שקרניות קטנות יפות" (באיחור ניכר אחרי שאר העולם כן אנחנו יודעות) אז נמנמנו מעט בטיסת הפנים לדה נאנג אבל התעוררנו לגמרי כשראינו את המלון המטורף של פור סיזנס שאליו הגענו. בריכות אינפיניטי, עצי קוקוס עצומים, שבילי אופניים וכמובן חוף ים וטמפרטורות של קיץץץץ. עשר דקות וכבר החלפנו לבגדי ים. 

הנוף הקסום של הוי אן

בשעה שש בערב השתתפנו במלון בטקס מקומי; על פי המסורת רושמים בפתק מכתב אהבה לאנשים החשובים בחייך ושולחים אותו עטוף בנהר עד שהוא מגיע בצורה הזאת לאמא אדמה שמגשימה את המשאלות שביקשת במכתב. ואפרופו האנשים האהובים בחייך, לפני הטיול אחותי, שביקרה בוויטנאם לפני כמעט עשור, עשתה לי חפיפה של לאן הכי כדאי ללכת. אחד המקומות שהיא המליצה עליהם הוא המדרחוב בעיר העתיקה של הוי אן והוסיפה שהוא בול בשבילי. אחותי כמובן מכירה אותי מעולה וצדקה כי סימן ההיכר של העיר הוא מנורות צבעוניות שמקשטות את כל הבתים, המסעדות ובתי הקפה וצובעות את הרחוב באפקט שנראה כמו אלפי גחליליות זוהרות. סימן ההיכר השני שבו העיר מפורסמת הוא תחום התפירה והבדים. בין חנויות המזכרות ניתן למצוא חנויות עם בדים מיוחדים ותופרות שמעצבות בגדים לפי מידותיכם. קורל (שלמדה עיצוב אופנה) התרשמה מהאיכות ושביט התרשמה מכל המתנות שאפשר לקנות לבית ולחברים. שלושתנו הסכמנו פה אחד שהמסעדה שבחרנו להתיישב בה mango mango הייתה שיחוק עם שילוב של אוכל טוב ולהקה ששרה בלייב.

המנורות המפורסמות בעיר העתיקה

היום הרביעי

בוקר טוב מתחיל בארוחת בוקר במלון מול הים ומשם המשכנו לסדנת בישול צמחונית שכללה מספר שלבים: בשלב הראשון היכרנו את השפית סונג (אביב בוויטנאמית) איתה הלכנו לשוק המקומי שהיה עמוס בכל טוב מפירות וירקות טריים ועד תבלינים אקזוטיים וכמובן תיקי הקש המפורסמים. בשוק בחרנו את המצרכים איתם נרצה לבשל והמשכנו לגינת התבלינים שבבעלות המשפחה של סונג ובה היא הראתה לנו איך שותלים ומגדלים את כל התבלינים והצמחים. יש אפשרות בהמשך גם לעשות טיול  אופניים (שלא עשינו כי אני לא יודעת לרכוב 😅) ורכיבה על באפלו (שגם לא עשינו כי העדפנו לתת לו לשתות ולנוח).

בוחרות מצרכים לסדנת בישול בהוי אן

רגע לפני שלימדה אותנו ריקוד לעידוד צמיחה

חכמה בשמש

ואז הגענו לחלק המרכזי של הסדנה שהוא כמובן שלב הבישול. למנה ראשונה למדנו להכין אגרול בלי הציפוי המטוגן של הבצק אלא עטוף בעזרת בצל ירוק! טריק נחמד שאפשר בקלות לאמץ באירוח בארץ 🙂

למנה שנייה הכנו סלט פאפאיה וטופו (מתכון בסוף הכתבה). 

אגרול ללא טיגון ובמקום בצק הוא עטוף בבצל

למנה עיקרית הכנו סוג של פנקייק שנראה ובעל טעם דומה לפריטטה. כנראה שאחד הגימיקים של הסדנה הוא להקפיץ את הפנקייקים באוויר ולתפוס ולתעד את הרגע שבו משתתפי הסדנה מרגישים סו שפים מוצלחים. במקרה שלי איך לומר… זה פחות הצליח. 

במקרה הזה תמונה או סרטון שווה אלף מילים: 

את אחר הצהריים השימשי ביליתי בבריכה במלון ומכיוון שהיינו תשושות מקורס הבישול (אגב בנסיון השני כבר הצלחתי להקפיץ את הפנקייק) החלטנו להישאר לארוחת ערב במסעדה של המלון שהגישה באותו ערב אוכל הודי. נזכרתי שאני חולה על קארי וכורכום והתבאסתי שלא קניתי בבוקר בשוק.

היום החמישי

אומרים שאם היית בוויטנאם ולא ראית את הלונג ביי, אחד מפלאי העולם עם כמעט 2000 איים.. זה כאילו לא היית בוויטנאם. 

הלונג ביי

אומרים שאם היית בוויטנאם ולא ראית את הלונג ביי, אחד מפלאי העולם עם כמעט 2000 איים.. זה כאילו לא היית בוויטנאם. אנחנו לא הסתפקנו רק בלראות את תופעת הטבע הזאת, אלא ישנו בין האיים במסגרת קרוז של יום אחד. עלינו לספינה בשעה 12:00 ושטנו בין האיים ומי הטורקיז כשההרגשה היא שנכנסת פיזית לתוך גלויה. מזג האוויר השימשי שפקד אותנו בחופשה עד ליום זה התפוגג מעט, הטמפרטורות צנחו והשמיים היו אפרוריים. הנוף היה עוצר נשימה גם כך, אבל אני בטוחה שכשהשמיים כחולים הכל עוד יותר מועצם. כיאה לקרוז היה מלאאאא אוכל, משפחות ואפשרות לבקר באיים הסמוכים ולראות מערות נטיפים, לטפס לנקודה עליונה לתצפית ולעשות קיאקים. אני בחרתי בשתי האפשרויות הראשונות ורק אציין שכדאי שתבואו עם נעליים נוחות כי נקודת התצפית היא אחרי עלייה של 200 מדרגות. 

הנוף נראה כמו גלויה #האלונגביי
לרכישת הסווטשרט לחצי כאן

היום השישי

התעוררנו מוקדם כדי לצפות בזריחה מהסיפון של האונייה וכשרצינו לאסוף את הסניקרס ששמנו לאיוורור בחוץ בלילה, גילינו שהרוח כנראה העיפה את נעל שמאל של קורל למים כי רק נעל ימין נמצאה וגם היא הייתה סנטימטר לפני קפיצת ראש. כביכול מבאס אבל בפועל פשוט לא הצלחנו להפסיק לצחוק עד שכבר כאבה לנו הבטן. קורל נעלה זוג אחר ושבנו לנמל. מהלונג ביי המשכנו בנסיעה של ארבע שעות לעיר הבירה האנוי (אגב, משמעות השם האנוי היא עיר בתוך נהר). 

הפעם, כבר היינו יותר אמיצות וזרמנו על סיור ברחבי העיר על ווספות. במהלכו חווינו את הוויב של העיר שמכילה חנויות יוקרה לצד שוק אוכל עממי, בתי קפה שיא השיק כשלצידם רחובות שנראים מוזנחים, הכל מתערבב יחדיו לפסיפס עשיר כשבמרכז הנהר האדום ושם גם עשינו עצירה- על גשר long bien שנבנה ב- 1895 והיה עד לכל האירועים ההיסטוריים שהתרחשו בבירה והפכו אותה למה שהיא היום. 

סיור על הווספה

את המשך אחה״צ בילינו במדרחוב הכייפי dinhtienhoang סביב אגם ה hoankiem שפועל בימי שבת וראשון ומלא בדוכנים, אומני רחוב, מסעדות וחנויות ואפילו תצוגת אופנה שהגענו בדיוק לחזרה הגנרלית של הילדים שמשתתפים בה שהיו לבושים בסטייל היסטרי. השמש חזרה במלוא הדרה והקרניים שלה ליטפו אותנו תוך כדי ההליכה במדרחוב עד לשקיעה שניצנצה על האגם. את ארוחת הערב האחרונה לחופשה עשינו במסעדה של המלון שלנו שמסתבר שהוא גם מוקד עלייה לרגל לצילומי חתן כלה ולבלוגריות אופנה שהצטלמו בחזית.   

איזה סטייללללללל במדרחוב

מוקד לבלוגריות וצילומי חתן כלה

היום השביעי

זהו. הגיע הזמן לחזור הביתה… אומנם היה קצת קצר אבל הספקנו יחסית הרבה. בטוחה שיש עוד המון דברים לראות ולעשות במדינה המיוחדת הזאת. מקווה לחזור בקרוב ותודה רבה לאל-על ולחברת ממן אוויאיישן על חוויות וטיול מהחלומות 🙂

מבטיחה ערב נודלס אצלי בקרוב…

*הפייבוריט של קורל
אהבתי ממש את המלון בהוי אן! מלון ריזורט חלומי עם עיר מהממת וצבעונית במרחק של כמה דקות נסיעה. הוי אן איפשרה להרגיש גם את האותנטיות של וויטנאם וגם לנוח במלון מפנק. בנוסף נהנתי לראות את הפער העצום בין החיים שלנו לבין עיר כמו סייגון וכמות האנשים והאופנועים העצומה בעיר אחת.

*הפייבוריט של שביט
אהבתי מאוד את סדנת הבישול שהתלווה אליה סיור שהראה לנו איך הם מגדלים וחיים בכפר. אני מאוד אוהבת לבשל במיוחד עם המצרכים הטבעיים והאורגניים שהיו שם לרשותינו.

שביט הייתה מצטיינת הקורס

המתכון לסלט הפפאיה מסדנת הבישול:

מצרכים
> 800 גרם פפאיה
> 200 גרם גזר
> 1 פלפל אדום חריף
> 600 גרם פטריות (רצוי מכמה סוגים)
> 1 חתיכת טופו
> כוסברה
> 1 גרם בוטנים קלויים
> 1 גרם שומשום קלוי
> כף וחצי של מיץ לימון
> 1 כף שמן שומשום
> תבלינים: מלח, סוכר, חומץ אורז, שמן בישול, אבקת קארי, סויה, שום, בצלי שאלוט, פלפל שחור, רוטב דגים (לא חובה)

מצרכים לרוטב
> 2 כפות רוטב סויה
> 2 כפיות סוכר
> קומץ מלח
> חצי כפית אבקת קארי
> 2 כפות בצלי שאלוט
*לערבב היטב

הוראות הכנה
לשטוף את הפטריות ולייבש אותן היטב. לחתוך לחתיכות קטנות.

לחתוך את הטופו לרצועות ולטגן.

לקצוץ את השום, בצלי השאלוט והכוסברה.

את הצ'ילי לחתוך לרצועות דקות וארוכות.

לרסק את הבוטנים ושומשום.

לקלף את הפפאיה והגזרים ולהכניס אותם לקערת סלט, להשרות בחמש כפות של חומץ ו2 כפיות סוכר למשך כשתי דקות ואז לסחוט עד שהמצרכים מתייבשים.

לחמם מחבת בעזרת שלוש כפות שמן בישול, להוסיף כף של בצלי שאלוט ואת הפטריות, הטופו, והצ'ילי על אש גבוהה ולערבב במשך כשלוש דקות. להוסיף חצי כפית פלפל שחור ולסגור את האש. לקרר מעט ואז לשפוך לקערת הסלט שמכילה את הפפאיה והגזר ולערבב.

להוסיף שלוש כפות סויה וכף וחצי של מיץ לימון, 2 כפות שמן שומשום ולערבב שוב. להוסיף את הבוטנים והשומשום והרוטב.

בתיאבון 🙂

איפה עוד ביקרתי?

YardenXLondon² כל החוויות וההמלצות מהטיול שלי ללונדון.
YardenXParis מהצילומים בגן הקסום ועד הקרפ המושלם- כל החוויות מהטיול שלי לפריז.