ג׳וני ודני

מאת: טל אייזיק.

לפני שבועיים עברנו עיר. יותר נכון עברנו בית, אבל עברנו גם עיר בדרך אז זה הרבה יותר מדוייק.

או אולי כדאי להתחיל קודם- דני יצאה הביתה עם חמצן. בוגוטה, למי שלא יודע, נמצאת בגובה של 2600 מטר. גובה כזה ותינוקות או יותר נכון פגים קטנים לא הולך טוב בכלל יחד.  אז היא יצאה הביתה עם חמצן, וכל יום הגיעה מישהי לבדוק שהכל בסדר עם החמצן וכל יום עשינו תרפיות שונות ומשונות שלא היה לי מושג שבכלל קיימות. ואז החלטנו שצריך לשנות תוכנית ולהזיז דברים. אז הפיתרון אחרי התייעצות עם ארבעה או חמישה רופאים שונים היה לעבור לעיר שהיא הרבה יותר נמוכה בתקווה שזה יעזור לדניאלה.

בשבועיים האחרונים אנחנו נמצאים בעיר השם חיררדות. נראה לי שהשם לקוח מעצם העובדה שמדובר על ממש אבל ממש חור. אבל אולי אני טועה…

הגענו לפה עם ילדה עם חמצן ואחרי יומיים הצלחנו לגמול אותה ממנו. הרגשתי כמו במופע קסמים, רק שהפעם מדובר על הבת שלי. משהו מדהים. פה, גם לראשונה יונתן נחשף לדניאלה. בבוגוטה, הוא היה בעיקר מצונן ומשופע כמו כל שאר ילדי בוגוטה. אתה הולך ברחוב ושומע את כולם משתעלים. כל שבוע הוא חזר מהגן עם סוג אחר של שפעת כיפית, דבר שגם ממש לא הולך עם תינוקות ובעיקר לא עם פגים עם בעיות נשימה. אז אספנו את עצמנו, את חצי מהבית שארזתי יחד איתי (מכירים את אלה שאורזים קל? זה ממש לא אני!) ועברנו לפה.

ההורים של תומר גם באו איתנו. ומזל. כי הם עוזרים המון! וכי לא ברור לי איך היינו מסתדרים בלעדיהם . עם ילדה שצריך לעקוב אחריה כל הזמן שהיא נושמת טוב ועוד ילד שצריך לעקוב אחריו שהוא לא שובר את הבית/ קופץ לבריכה / או סתם ככה מתקרב יתר על המידה לחיות השונות שיש פה כמו לדוגמא איגואנות שמגיעות כל בוקר לאכול מהעץ מנגו שכרגע יש לנו בחצר.

ופתאום, ככה פתאום נהיו לנו שני ילדים. ג׳וני ודני. לא ילדה שנולדה לפני הזמן, לא ילד שנולד בזמן, אלא פשוט שני ילדים. חמודים, מקסימים, קרצייתים לעיתים, אבל בעיקר פתאום זה שניים. למרות שאחד מנסה מדי פעם קצת לחבק יתר על המידה את אחותו עד לרמת החניקה אז אולי הוא עדיין מעדיף שזה יהיה אחד. אבל בלי רופאים, בלי אחיות, בלי מחטים ובלי מיליון ואחד אלף חוקים. פשוט ילדים.  וזה כיף. וזה מדהים. וזה קשה בטירוף. ולגמרי לא ברור מה חשבנו לעצמנו שעשינו שניים קרובים?!

שואלים אותנו מה אנחנו עושים פה, אז בגדול כלום. אבל באמת כלום. כאילו רודפים אחרי ג׳וני רוב היום בין הבריכה, לחצר, לכדורים, לכל דבר שהוא משליך לתוך הבריכה (תופתעו לגלות כמה דברים אפשר להשליך לשם), לעשות לו קיצי (כן, כן, הילד גילה את נפלאות הקיצי כבר מעכשיו והוא מתפנק על זה בלי בעיה) לוודא שדני אוכלת, ישנה , לשים אותה על הבטן ועל הצד ועל הגב וכו..

אה ולאכול. ממש הרבה לאכול. זאת נראה לי ה- פעילות בה׳ הידיעה שנעשית פה. ואם להיות כנה זה לא רע בכלל. הרבה יותר נחמד להתרכז במה נאכל מאשר הרבה דברים אחרים שהתרכזנו בהם בחודשים האחרונים. אז אם רק אפשר, בבקשה שזה ימשיך ככה גם שנחזור לבוגוטה. רק בקשה אחת יש לי, למי שאולי שומע אותי שם למעלה ואולי יוכל לעזור- פחות יתושים. בבקשה. אני כבר נראית כמו עקיצת יתוש אחת גדולה.

טל אייזיק

About טל אייזיק

מתגוררת בקולומביה ועושה חיים, אבל מתגעגעת דרך קבע למשפחה ולחברים בישראל. אמא במשרה מלאה. אוהבת חופשות מפנקות, אוכל טעים, ספרים שווים ולשבת בשקט לראות ג'אנק בטלויזיה בלי שאף אחד יציק לי.