שיעור לחיים

יערה בנבנישתי כותבת על התובנות של השנה שחלפה ועל השאיפות לשנה החדשה

צילום: טל עבודי // איפור-שיער: שי הללי

שנה חדשה. התחלה חדשה. נקודת ציון שמאפשרת לסכם את התקופה שעברה ולרקום חלומות לשנה החדשה. בתור יהודים יש לנו את ראש השנה העברי ובתור אזרחי העולם יש לנו את ראש השנה האזרחית ובשבילי לכל נקודת ציון כזו יש מקום כבוד משלה. לראש השנה יש אצלי קונוטציה משפחתית, זוגית, חברית ואני תמיד מוצאת את עצמי עושה חשבון נפש על מערכות היחסים בחיי, רגע לפני כיפור. אבל ראש השנה האזרחית לוקח אותי למסע בחלומות הקריירה שלי, ליעדים המקצועיים שהשגתי בשנה שחלפה ולאלו שאני מכוונת אליהם השנה.

התחלתי כדוגמנית, אבל תמיד שאפתי שעיקר העבודה שלי תהיה במשחק. החלומות שלי כדוגמנית אף פעם לא התמקדו ברצון לקטוף קמפיין מסוים או לזכות בתואר כלשהו. תמיד חלמתי לנצל את המתנה הזו למסעות בעולם, להכיר אנשים בכל רחבי הגלובוס ולהיות חלק מימי צילום עם ערך מוסף. אל תבינו אותי לא נכון, אני אוהבת מאוד לדגמן. להגיע לסט חדש וכל פעם אחרי איפור ושיער להרגיש כמו גרסה חדשה שלי, לראות את התוצאות ולדעת שיום אחד המזכרות האלו יהוו זיכרון מרגש לתקופת חיים אחרת.

מעיל: דיזל

אבל הרעב למשחק גדול מזה, הוא כוח מניע שמקנן בי עוד מאז שהייתי ילדה. אף פעם לא הייתי מהילדים שנעמדים במרכז החדר ומופיעים. תמיד הביכה אותי תשומת הלב, ההתעסקות בעצמי והמלחמה על התפקיד הראשי בהצגות בית ספר. אבל תמיד הרגשתי שיש בתוכי מלא דמויות ורגשות שמחכים להזדמנות לפרוץ החוצה. רבדים שלא יקבלו מענה באישיות האחת שמקבלת במה בחיים האמתיים שלי וגם לא בדמויות שאני מגלמת בתור דוגמנית. לקח לי הרבה שנים להחליט שאני מסוגלת ליישב עם עצמי את הפער בין הפחד מחשיפה והקושי להשלים עם צדדים מסוימים של המקצוע הזה, לבין התשוקה למשחק.

נכון שכבר שיחקתי, בארץ ובחו"ל, בפאודה, אובוי, בסרטים בינלאומיים ובפרויקטים קטנים יותר, אבל אף פעם לא התמסרתי לתהליך. למדתי משחק בניו יורק, אבל אחרי חצי שנה החלטתי לחזור לארץ ולעשות תואר בכלכלה ופסיכולוגיה. כל פעם התחלתי לגשת לאודישנים ואחרי שקיבלתי תפקיד אחד, עשיתי הפסקה לתקופה ועבדתי בדברים אחרים. ניהלתי אירועים באולם חתונות, בירמנתי, התנדבתי הרבה וסיימתי את התואר. היציבות הייתה חשובה לי ולפחד היה מקום מרכזי בקבלת החלטות שלי. אבל הרעב נשאר והבנתי שאני לא יכולה להתחמק יותר. שנה שעברה, בשנה האזרחית החדשה, החלטתי שהשנה זה יקרה. השנה אני אמצא את המסלול שלי ואגשים את החלום הזה, או לפחות אדע שניסיתי באמת.

מעיל: ברשקה

אני מאמינה שברגע שמקבלים החלטה לעשות משהו, צריך ללכת עם זה עד הסוף!

אז שנה שעברה, בינואר, טסתי לארצות הברית, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, והתחלתי את המסע שלי. מסע שדרש ודורש ממני כל יום מחדש להמר על עצמי, הרבה פעמים כנגד כל הסיכויים, כשעל כל תפקיד מתחרים אלפי שחקנים מוכשרים. אבל אם אני לא אאמין בעצמי, איך אני יכולה לצפות ממישהו אחר להאמין בי?

נסעתי פעם ראשונה לשבועיים. שבועיים של רכבת הרים רגשית, של געגועים הביתה, לאיש שלי ולכלבה שלי. התרוצצתי כל יום משש בבוקר ועד הלילה, ברחובות שאני לא מכירה, בשפה שהיא לא שלי, בעולם שאני לא בקיאה בו. לא היה לי ג'ט לג, כי למי יש זמן לג'ט לג כשאתה במרוץ להגשים חלום? נפגשתי עם כל מי שהסכים לפגוש אותי, במאים, מלהקים, סוכנויות ומנהלים. לא היה לי מושג מה הסדר של הדברים אז פשוט יריתי לכל הכיוונים. ולאט לאט דברים התחילו להתבהר. פגשתי שם חברות, שני אטיאס ואודליה הלוי שמאז מהוות את הבית שלי כל פעם שאני מגיעה. חברות ישראליות שמשחקות שם הרבה שנים ועברו את אותו התהליך כמה שנים קודם. הן כיוונו אותי והסבירו לי מה הסדר של הדברים, איך מתקדמים, מוציאים ויזה רלוונטית, מוצאים ייצוג מדויק ומתחילים להבחן.

מעיל פרווה: טופשופ

אז עשיתי רשימה והתחלתי לסמן וי, על כל משימה, מההתחלה. מצאתי מנהלות שהתרגשו לייצג אותי, שהיו בטוחות ביכולות שלי להצליח, שנתנו לי להרגיש שהן יילחמו יחד איתי להגשים את החלום הזה. ביחד הוצאנו ויזת עבודה שמאפשרת לי לעבוד בכל תפקיד משחק שיגיע. תכננו את המסלול הנכון לי לשנה הקרובה, שמאפשר לי להמשיך את החיים שלי שאני כל כך אוהבת ולשמור על כל מה שבניתי בארץ ובאירופה ובמקביל לבנות קריירה חדשה בארצות הברית.

בשנה שחלפה נסעתי חמש פעמים כל פעם בסביבות חודש. חתמתי עם אחת הסוכנויות הגדולות בעולם שמייצגות בין היתר את קריסטן סטיוארט, טובי מגווייר וג'יימי פוקס, ועשיתי עשרות אודישנים, שם ודרך הסקייפ בתקופות שהייתי בארץ. על חלק מהאודישנים קיבלתי תגובות חיוביות והתקדמתי בשלבים, על אחרים קטלו אותי. אני עובדת כל יום על המבטא שלי ועל סצנות באנגלית. הדרך רצופה מהמורות, אכזבות וקשיים, אבל היא הדרך שלי ואני גאה בה.

חולצה: ברשקה

המסע הזה הוא שיעור לחיים לא משנה מה יהיו התוצאות שלו. הוא שיעור בסבלנות, בהתמדה ובעבודה קשה. אבל יותר מכל זה שיעור בקבלה ואהבה עצמית, כי אחרת, כל 'לא' שהייתי מקבלת היה גורם לי לוותר ולהישבר. סטטיסטית, יהיו עוד כמה 'לא' לפני שיגיע ה'כן' המיוחל.

אני מאחלת לעצמי ולכם, שבשנה הזו, נעז להגשים את החלומות שלנו, בשביל שיתפנה מקום לחלומות חדשים, שנהמר על עצמנו כל פעם מחדש ושנזכה להיות מוקפים באנשים שאוהבים אותנו ותומכים בנו ובמסע שלנו. לעצמי אני מאחלת שחלק מהדמויות שאני חולמת לגלם יקבלו במה בטלוויזיה ובקולנוע ושאני אזכה להפיח בהן חיים מעבר להפקה הזו.

שתהיה לכולנו שנה אזרחית טובה!

ג'קט: טופשופ