YearBook

השנה שלי דרך פילטרים והמסקנות לעולם האמיתי

את 2017 קיבלנו במסיבה נוצצת עם הרבה חברים וקולגות. עומרי אפילו נשאר ער אחרי חצות וזאת סיבה למסיבה לכשעצמה! את השנה האזרחית החדשה החלטנו לחגוג הפעם רק שנינו בזמן איכות. עדיין לא החלטנו אם נבשל בבית או שנלך לבר שכונתי מגניב אבל אחרי כמה חודשים שבמהלכם כמעט ולא בילינו יחד (עבודה אינטנסיבית, נסיעות לחו"ל) מצאתי את עצמי ממש ממש מתגעגעת ולכן מתחשק לי את עומרי לעצמי ולא לחלוק אותו עם חברים בשום אירוע.

ינואר

מאחורי הקלעים בזמן צילומי חדשות הבידור. במשך כמעט שש שנים הגשתי את חדשות הבידור יום יום ונהניתי מכל רגע למרות שבניגוד למה שחושבים אולי…התפקיד שלי כמנחה לא מסתכם בלקרוא את הטקסט מהטלפרומפטר וללכת הביתה. התוכנית הייתה לי בית ספר לטלוויזיה ולמדתי המון על התנהלות באולפן, כתיבת תסריט, איך לגשת לטקסט, עבודה תחת לחץ והעובדה שתוכנית יומית יכולה להיות מאוד אינטנסיבית ודורשת את שיא הריכוז כל הזמן. אני וורקוהוליקית כך שהאדרנלין והמולטיטקסינג עושים לי רק טוב! מה עוד שחלק נכבד מהצוות הפכו לחברים שלי לכל החיים. עכשיו אני עם הפנים קדימה ויש דברים חדשים ומעניינים על הפרק וכמובן להמשיך ולפתח את האתר הזה 🙂

פברואר

אפרופו האתר… בפברואר הוא עלה לאוויר והפקת האופנה הראשונה הייתה של נועה קירל המדהימה שכבר אז הייתה כוכבת על חלל. מי היה מאמין שהשנה הזאת תהיה עוד יותר מטורפת עבורה והיא תכבוש את כל המדינה. נועה הייתה כל כך מקצוענית ואנרגטית אפילו שהצילומים התקיימו ביום קר במיוחד והעוברים ושבים התקהלו מסביב וביקשו לא מעט סלפיז. אם יש לכם תחביב שהייתם רוצים לקחת שלב אחד הלאה, העצה שלי אליכם היא שעבודה קשה והתמדה יביאו אתכם רחוק.

מרץ

פורים ושבועות הם שני החגים האהובים עלי. בתור ילדה הייתי מתכננת את התחפושת שלי חצי שנה מראש: תופרת, מארגנת וקונה אקססוריז משלימים וביום החג אחותי הייתה מתעוררת ממש ממש מוקדם בבוקר כדי לאפר אותי ולצלם תמונות למזכרת. היום, למרות שבמסגרת העבודה אני בעצם מתחפשת לא מעט, עדיין החג הזה מרגש אותי וגורם לי לפלאשבקים מתוקים מימי בית הספר. ההבדל היחיד הוא שבזמנו עומריקו לא הסכים להתחפש איתי ועכשיו דווקא כן. מעניין למה אתחפש השנה… צריכה להתחיל לחשוב על זה.

אפריל

במינגלינג עם הצבים בזנזיבר. החופשה שעשינו השנה באי הקסום האפריקאי לימדה אותי שהחוויה שתקבל ממקום או סיטואציה מסוימת יכולה להיות שונה לחלוטין בכל פעם ולגמרי תלויה בטיימינג, במצב הנפשי ובעוד אלף ואחת גורמים אחרים…אסביר: לפני ארבע שנים היינו בחופשה בזנזיבר וזה היה אחד הטיולים הגרועים שהיו לי בחיים. לא הבנו ממה ההתלהבות ולא נהנינו בכלל. והפעם?! זאת הייתה החופשה שהכי נהנתי בה בשנים האחרונות! המסקנה שלי היא לתת לדברים בחיים הזדמנות שנייה גם אם לפעמים אנחנו בטוחים שצדקנו בפעם הראשונה. אף פעם אי אפשר לדעת איזה עולם תגלה פתאום.

מאי

תמיד הייתי בן אדם של הרבה מאוד חברות טובות. במשפחה שלי תמיד ציינו שאני סופר חברותית ומכל תקופה בחיים נוספו לי עוד כמה חברויות חדשות. בשנים האחרונות, עם השגרה העמוסה ובאופן כללי ככל שאני מתבגרת- אני מוצאת את עצמי מוקפת בגרעין הרבה יותר ממוקד של חברות בלב ובנפש שלהן אני יכולה לספר כל סוד. מצד אחד, נצבט הלב על החברות שהולכת ומתרחקת לה, מצד שני זה תהליך טבעי ואי אפשר לשמור על קשר בכוח… יש גם תקופות בחיים שבהן אנחנו יותר קרובים לאנשים מסויימים ואחר כך מתרחקים ואז שוב מתקרבים. החלטתי לתת לחיים לזרום במסלול שלהם בלי לנסות להתערב בצורה מלאכותית. כשבא לי להרים טלפון לחברה ולחפור לה שעות אעשה זאת וכשאני צריכה את הלבד שלי זה גם בסדר.

יוני

אימוש שלי. הטלפון הראשון שלי כשאני שמחה או עצובה. האוזן הקשבת שלי מבלי שאצטרך לדאוג שאני חופרת או משעממת, מבלי שאצטרך לשקול את המילים שיוצאות לי מהפה. כמה משחרר ומרענן להיות 100% אתה בלי פילטרים ובלי עכבות וזה לא שלא הייתי כזאת בעבר- עם השנים פיתחתי כל מיני מגננות, הבנתי שאי אפשר להיות פתוח עם כולם ולשתף את שעל ליבך כי מסתבר שלא כולם רוצים בטובתך. כך התעופפה לה הנאיביות מהחלון לטובת המציאות.

יולי

ואם כבר אנחנו בענייני משפחה, כאן בתמונה עם האחיינית הבכורה שלי, רוקסי, ברחוב הראשי של נהרייה. אני מאוהבת בחמשת האחיינים שלי! להגיע לבית של ההורים בסופ"ש ולהתחיל במרתון משחקי חברה, צעצועים וכמובן בוב ספוג האחד והיחיד בשילוב האוכל המעולה של אמא שלי. אין יותר טוב מזה. בעוד מספר חודשים ההורים שלי עוברים דירה וחדר הילדות שהיה לי מגיל 12 יהפוך לחדר של מישהו אחר. נכון שגם בבית החדש שלהם יהיה לי חדר אבל זה לא אותו דבר והאמת? יש לי צביטה קטנה בלב.

אוגוסט

השנה נפרדתי במפתיע מהחתול שלי אוליצ'קה. הוא היה רק בן שמונה ונפטר ממחלה, שבועיים אחרי שהיא התגלתה. מי שמעולם לא גידל בעל חיים כנראה לא יבין את העצב והתחושה הזאת כשחוזרים הביתה ואין את אותו יצור טהור ומתוק שישר מגיע אלייך כדי לקבל ולתת אהבה. עם כל הכאב, אני עדיין ממליצה לכל מי שיכול לאמץ חיה ולתת לה וגם לכם חיים טובים יותר.

ספטמבר

מי היה מאמין שאגיע השנה להרי הטטרה בסלובקיה?! בחודש אוגוסט קיבלתי טלפון מהחברה שלי קרן נפתלי, שהיא גם סטייליסטית על חלל של מגזין "לאישה" עם השאלה: "מה את עושה חודש הבא? כי יש לי הפתעה". ישר אמרתי כן בלי לשאול יותר מדי שאלות (הכי ספונטני שלי) וכמה שבועות לאחר מכן מצאתי את עצמי במקום שנראה בדיוק כמו ציור מהאגדות: בתי קש ועץ קטנים וצבעוניים, ירוק אינסופי, כבשים ועיזים ברחובות, מלון משוגע עם פארק מים צמוד אליו ואנחנו: חבורה של חמישה אנשים שבאה לצלם הפקה (שיצאה מושלמת), לעשות כיף ולקיים את טורניר הרמי קוב המותח ביותר שנעשה אי פעם. חברים, נתתם פייט יפה אבל המקום הראשון היה שלי 🙂

אוקטובר

השנה השתתפתי בשתי סדרות: המלאך השומר שלי ופול מון. בשנים האחרונות בעיקר הגשתי והיה משהו מרענן בלשחק כי ההתייחסות למצלמה היא בדיוק הפוכה מאשר בהנחייה. כשאת מנחה, הדגש הוא להיות כמה שיותר את ולהתייחס למצלמה כאל החברה הכי טובה שלך ולהיות מודעת אליה כל הזמן. לעומת זאת, במשחק המטרה להיעלם מהמצלמה, כאילו היא לא נמצאת ולהיכנס לתוך הדמות אותה את מגלמת. שתי הסדרות מאוד שונות זו מזו… במלאך השומר שיחקתי את המלאכית הכסאחיסטית מיכאל בתפקיד קומי ומצחיק ואילו שי מפול מון היא ההפך ממצחיקה ולוקחת את העבודה שלה ברצינות תהומית. מקווה שב- 2018 אזכה לגלם דמות חדשה ומעניינת.

נובמבר

חודש היומולדת. הגעתי למסקנה שכנראה לנצח תהיה לי חרדת הקיץ של אביה… גם אם כולם יאשרו הגעה עשר פעמים עדיין אהיה בסטרס ואגב הלחץ הזה נמשך גם כשכולם כבר נמצאים! מזל שהעבודה שלי היא לא מפיקת אירועים כי לא הייתי עומדת בכל המתח הזה. בכלל יש לי נטייה להיות מוטרדת מדברים ולא לשחרר וזאת תכונה שהייתי שמחה להיפטר ממנה כבר. עומרי למשל יכול להתעצבן על איזשהו עניין ותוך כמה דקות להתקדם ולשכוח. ואני?! לא עוזבת, מנתחת כל זווית, כל משפט וכל תרחיש שעלול להתרחש, לעיתים עד כדי כך שאני לא נרדמת עד אמצע הלילה ולידי ישן לו שליו עומריקו.

דצמבר

השנה טיילתי הכי הרבה ברחבי העולם מאשר כל שנה אחרת בחיים. חלק מהנסיעות היו במסגרת העבודה, חלקן עם חברות ואת סיכום השנה עשיתי עם אמא שלי בלונדון. ואיך לומר, אין סיכום יותר מושלם מלטוס עם אמא ליעד שאף פעם לא מאכזב. לונדון היא העיר האולטימטיבית: תוססת אך לא עצומה כמו ניו יורק, מוקד לשופינג טוב ומדויק, תחבורה ציבורית נוחה, הצגות ומוזיאונים שווים ושלל בתי קפה מתוקים ופוטוגניים. אני מאחלת לעצמי שגם השנה אמשיך להגיע למקומות מרתקים ומיוחדים (בקרוב אעלה את הכתבה על הטיול לוויטנאם) ולזכור שגם אם החיים לא תמיד ורודים כמו הפילטרים באינסטגרם, זה בסדר, אפשר בכל יום לבחור מחדש שזה הולך להיות יום טוב.