מקננת ומקוננת

מאת: נועה הנדין.

הריון- פנים רבות לו (וחבל באמת שלא מתמקדים לי יותר בפנים ובפחות בפרונט), תופעות שונות ומשונות לו, גדלים וממדים שונים לו ופרצי רגש לא ברורים לו. את העובדה שכל ילד שונה מקודמו ידעתי אפילו לפני שהייתי אמא, זה "קומן סנס", אבל את העניין הזה שגם כל הריון שונה מקודמו הפנמתי רק לאחרונה.

כשאני בהריון. שלישי.
אבל מוטב מאוחר מלעולם לא. לא…?

עם הראשון חיבקתי אסלות מהיום הראשון ועד הלידה, עם השני שכבתי בשמירת הריון 16 שבועות, דיברתי לתקרה וגרמתי לקרובים אלי להתפלל שיעבור לי. או שאעבור בעצמי. למדינה אחרת.  עם השלישי אני מקננת. ביג טיים.

השם הלא סקסי בעליל הזה- קינון– שייך לעולם החי בו מרפדות הציפורים את הקן לפני הטלת הביצים, אבל אלי? מה הוא קשור? אני יודעת שתופעת הקינון מקושרת לאינסטינקט האימהי, אבל בשני ההריונות הקודמים שלי לא רכשתי כלום מבעוד מועד, לא כיתתי רגליי בחנויות תינוקות, לא רצתי בין כיורים עם בקבוקי אקונומיקה, לא הזזתי רהיטים ולא בחרתי מצעים מקטלוגים. כזאת אני, לא קריטי לי להביא תינוק לבית מתוקתק כי בואו נדייק, הוא לא רואה כלום ואם הוא רואה זה בשחור לבן- ובשחור לבן הבית שלי תמיד נראה נקי.

אז מה קרה הפעם? הכי קל זה להגיד הורמונים, וזה גם הגיוני הורמונים, כי כמות ההורמונים במוח עולה בעקבות ייצור החלב וזה גורם לך, ככל הנראה, לרצות להפוך לאיי-רובוט אנושי. אבל עם כל הכבוד למדע ולחלב, בשורה התחתונה, אין לי יכולת להסביר מה קרה פה. אבל קרה. לזכותי ייאמר שזה לא קרה בכוונה. כי בכלל רצינו לעבור דירה.

ז'תומרת אני רציתי, והוא מושלם אז זרם. בערך.

17 דירות אח"כ, חמישה מתווכים, ו-900,000 ריבים שכמעט נגמרו על מדרגות הרבנות (אופציה שירדה מהפרק כי למי יש כוח להתחייב עכשיו על תהליך גישור? אנחנו בקושי שורדים תהליך גמילה מחיתולים) החלטנו להישאר בבית שלנו.

ז'תומרת אני החלטתי. עם אולטימטום.

כזה שנאמר בהתרגשות שיא, בטקס הטקסים, בנאום חוצב להבות ולבבות- "בוא נעשה מייקאובר!" צהלתי מולו. הוא כמובן לא הבין מה אני רוצה, מה מייקאובר, מה אני צוהלת אחרי שבוע של מרירות קשה בגלל צרבות של שליש ראשון (שהמשיכו איתי הלאה בנאמנות עד לשליש האחרון) ובעיקר מה זה מצריך ממנו.

"זה לא בעיה", קבעתי, "אני אמצא מעצבת וזה יהיה קלי קלות! נהפוך את הבית הזה לארמון, אני בחיים לא ארצה לעזוב אותו. אני אחיה פה לנצח. אני אלד פה עוד עשרים ילדים. אני אמות פה. ממש ממש פה. אתה תקבור אותי כאן מרוב שלא ארצה לעזוב!". המושלם שלי, שכמו גברים טיפוסיים רבים סולד משינויים, אריזות ומעברים, לא באמת הבין מה עובר עלי אבל את השורה התחתונה הוא הבין וקפץ על ההזדמנות- לא משנה מה אמרתי העיקר שהוא לא יזוז מכאן בקרוב.

עיצוב והום סטיילינג: מיכל זילברשטיין |כריות מעוצבות ומדבקות קיר: roome- חדרי קונספט מקוריים

שבוע אחרי דפקה על דלת בייתי מיכל, המעצבת החדשה שלי.
התרגשתי כמו לפני דייט ראשון אבל את ההתרגשות עצר הפחד; אני פותחת עכשיו את הדלת למישהי זרה שתיכנס לי לקישקע של הקישקע, היא תראה את כל הפגמים, היא תראה את כל מה שלא מתאים, כל מה שלא קשור, היא תבקר אותי, את הטעם שלי, את החיים שלי!

התהליך הזה היה קצת כמו לעשות מפשעות (חכו, ההקבלה תשמע עוד מעט הגיונית. אני מקווה) הפעמים הראשונות כואבות אבל אח"כ את מתרגלת ואפילו יכולה לדבר בטלפון תוך כדי.

שלושה חודשים מיכל ואני מנהלות רומן מעוצב למשעי; מסתובבות יחד, שולחות תמונות באמצע הלילה, בוחרות מה להזמין, מתעסקות בגוונים, טפטים, מדבקות קיר, כריות, ספות, שולחנות ומדפים. בשלב מסוים אפילו צירפנו את המושלם לקבוצת וואטסאפ ייעודית ("The Makeover", ברור) ומדי פעם הוא הואיל בטובו להגיב ואז נוצר סוג של "מנאז'-א-טרואה", אבל רק בקטע עיצובי, אז הוא לגיטימי בעיני.

אני חושבת.

אין יותר קינון מלרוקן את כל הבית שלך בזמן שאת בהריון, להפשיט לו את הרב-רבי ולשנות את פרצופו באופן מוחלט.
בדרך, אל תטעו, לא רק קיננתי אלא גם קוננתי. רבות.

היו לי סיבות, באמת שהיו; היה פה בלגן, ואנשי מקצוע שנכנסו ויצאו כמו בתחנת רכבת ומלא ספלי קפה שחור, ואדי צבע ותקציב שחרג (וחרג, וחרג) ושני ילדים קטנים שמתוקף היותם ילדים קטנים נגעו ומשכו וקפצו והשתגעו, אבל היו גם קינות זועקות שהעידו על אמיתות הקביעה שהריון הוא אחד מגורמי הסיכון להתפרצות תסמונת ה-OCD.

מה המסקנות אתם שואלים?
1. דד ליין זו המלצה בלבד.
2. מובילים הם יחידי סגולה.
3. ספקים לא תמיד מספקים.
4. "פרינטים" זו אחת המילים המגניבות על הפלנטה.
5. אנשים שיודעים לתלות טפטים צריכים לקבל פרס ישראל.
6. בכי על ספה חדשה ומעוצבת הוא הרבה יותר בסטייל מבכי על ספה ישנה ומוכתמת.
7. כל בית צריך מיכל (או שכמותה), עם כל הכבוד לדו איט יורסלף. דונט.
8. בעלי עדיין בעלי.
9. אני עדיין בהריון.
10. ילד, תגיע מתי שמתאים לך, הבית (ואנחנו) מוכנים.

נועה הנדין

About נועה הנדין

נועה הנדין היא בעלת עמוד הפייסבוק "חיים של אמא", בלוגרית, אחת מכוכבי הרשת של וואלה Buzzit, כותבת ומפרסמת טורים ומדורים שונים בעיתונות הכתובה והמקוונת, מרצה, יזמית, ומעל לכל אישה ואמא שמשתדלת להוכיח כל בוקר מחדש שג'גלינג לא קורה רק בקרקס.