Not your toy

מאת: נועה הנדין

"בא לי!", הוא צעק וכמעט ניטרל לי חוש משמעותי.

"אבל בא לי!" הוא המשיך ואני חשבתי לעצמי שגם ככה עם הגיל יש ירידה ניכרת בשמיעה מה שאומר שבאיזשהו שלב אאבד את החוש הזה, אז שיהיה.

"אמאאאא! ב-א לי!!!!"

ובעודי מנסה להמשיך לנשום בתוך סופת הצעקות שהתרכזו ברצון העז שלו לקבל את מה שאין (ולענייננו סוג מסוים של עוגיות שברוב אנושיותי שכחתי לקנות) וברצון העז שלי לקבל שקט (בקופסה, בשקית, במהרה בימינו אמן) הבנתי שאני טועה. שוב. כן, הורות היא הדבר המופלא הזה שאתה עושה בין הטעויות שלך. וזה לא שברגע שאתה מבין את זה אתה הופך להורה טוב יותר, מכיל יותר או סבלני יותר. אתה פשוט חי עם זה בשלום. בערך.

אבל את מקור הטעות כן חשוב להבין- פשוט כדי שתפנה את מקומה לטעויות אחרות כי זה פחות הורי או אחראי לחזור שוב ושוב על אותה טעות. זה משעמם. ומשעמם זה אומנם מפתח ומפרה וחשוב- אבל משעמם. ואיפה מקור הטעות שלי?-  אם אקביל את עצמי לחברה של אדם אחד- אמא תעשיות בע"מ- הבעיות אצלי לא נובעות בקו הייצור אלא בהפצה, בתודעת השירות ובשירות הלקוחות (כן, יש לי לא מעט בעיות מסתבר).

ונכון, היא התכוונה בהיבט הפמיניסטי יותר אבל אינטרפרטציה היא דבר אישי והשראה היא דבר מבורך וכך הבנתי שאני לא כלי. לא של גברים, לא של ילדים ולא של אף אחד.

נכון, הילדים שלך הגיעו לעולם בזכותך. או בגללך. תלוי באיזה סטייט-אוף-מיינד תופסים אותם; אם הם במוד חביב, מוקיר ומעריך (לרוב כשהם החליטו שהם צריכים משהו) הם כאן בזכותך, אמא יקרה לי. אבל אם הם במוד עצבני, רוטן ועקשני (לרוב כשהם לא מקבלים את מה שהם החליטו שהם צריכים) הם כאן בגללך. והכל בגללך! בגללך!!!

אז בין אם זה בזכותי או בגללי, בין אם מגיעה לי מדליה כי הבאתי אותם לעולם או מדליה כי שרדתי את התקף הטנטרום של גיל שנתיים המושלם, מה שבטוח הוא שאסור לי להתבלבל במהות ההורית שלי, בהגדרות התפקיד שלי.

צילום: דליה שחר // חולצה: MissAnnette

"אמא תעשיות בע"מ" היא חברה מופלאה, יש בה סדר ומשמעת וארגון, היא יוצאת להשתלמויות, לומדת תחומים חדשים, משתדלת למזער ממדי היסטריה ולחץ ולומדת עם הזמן לשחרר.  ועדיין ניכר שהתפיסה של ההנהלה והיושבת בראשה, להלן אני, לא מכוונת כהלכה. כי גם אני, כך מסתבר, בלבלתי את עצמי, את ילדיי ואת היוצרות ושידרתי להם שאמא היא הכול. וברמה הרעיונית זה נכון (וכדאי שתזכרו את זה!) אבל ברמה הפרקטית אמא היא לא תכנית בידור, או כמו שהטיבה לשיר את זה זאת שמפגיזה בלי סוף ושוברת מוסכמות ותקרות ותפיסות- אני לא הצעצוע שלכם (באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב).

ובתוך שהוא צועק בגלל העוגייה הארורה (ואף מילה על ערכים תזונתיים שאינם או ערימות סוכר, גלוטן ושומן) הבנתי שמשרד הפרסום של "אמא תעשיות בע"מ" שגה באימוצו את הסלוגן המנצח: "בדרך לעוד לקוח מרוצה"- מתוך חשש שלקוח לא מרוצה יתרגז, יתלונן, יעזוב, ויכתוב על זה. ואז זה קרה: נטע, ואירוויזיון, וקרקורי תרנגולות, והולד איט!

מה יקרה אם הוא יתרגז? הכי נורא- כלום. הכי טוב- הוא ילמד שכעס הוא רגש לגיטימי וגם ילמד להתמודד איתו ועם התסכול.  ומה יקרה אם הוא יתלונן? הכי נורא- כלום; כי שירות הלקוחות שלנו סגור עכשיו. אפשר להקיש 2 ולהמתין למענה הטכני, שם יענו לך בעוד שעה, יגידו שלא ניתן לפתור את הבעיה ושאפשר לתאם טכנאי לעוד שבוע. מעוניין? והכי טוב?- הוא ילמד לנמק את הטיעונים שלו; להגיד במילים ברורות מה מפריע לו, איפה קשה לו או כואב לו, ילמד לשכנע את הצד השני או להבין שהוא צריך לשנות את הגישה (ולוותר על העוגייה). ומה יקרה אם הוא יעזוב למתחרים? סורי, זו הפריבילגיה של מונופול. אין לי מתחרים. אמא יש רק אחת. אתה מוזמן לפנות לאבא, שגם לו אין מתחרים, אבל הוא מיישר קו עם אמא. ומה יקרה אם הוא יכתוב על זה? זה כנראה יגיד שהוא הבן של אמא שלו. שאומרת וכותבת את מה שהיא חושבת כי היא לא הצעצוע של אף אחד. היא אישה.

נועה הנדין

About נועה הנדין

נועה הנדין היא בעלת עמוד הפייסבוק "חיים של אמא", בלוגרית, אחת מכוכבי הרשת של וואלה Buzzit, כותבת ומפרסמת טורים ומדורים שונים בעיתונות הכתובה והמקוונת, מרצה, יזמית, ומעל לכל אישה ואמא שמשתדלת להוכיח כל בוקר מחדש שג'גלינג לא קורה רק בקרקס.