דניאלה שלי

מאת: טל אייזיק.

האדם מתכנן תוכניות ואלוהים יושב וצוחק. אבא שלי (המהמם יש לציין) אוהב להגיד לי את המשפט ולרמוז לי שאולי אני מתכננת יותר מדי. וככה בדיוק אני מרגישה כבר למעלה משלושה חודשים.

ב- 3.12 היה לי וליונתן כרטיס טיסה לישראל, חודש וחצי כמעט של משפחה וחברים שחיכיתי לו ממש. הדו דייט שלי היה ב- 11.3, אז חשבתי שיש לי מספיק זמן. אז חשבתי. ופתאום, היא הפתיעה . כשחושבים על לידה מוקדמת, פגות או כל דבר כזה זה תמיד נשמע רחוק ממך. אתה יודע שזה קורה, זה פשוט לא קורה לך. עד שזה כן. אז גם לנו זה קרה, אחרי היריון קצר למדי, מלא בחוסר מזל משווע שגרם לבעיות לצוץ אחת אחרי השנייה והביא לכך שבשבוע 24 הייתה לי ירידת מים, שגרמה לשמירת היריון מוחלטת במיטת בית חולים עד להיפרדות שלייה חמורה וניתוח קיסרי חירום באמצע הלילה. הניסיון שלי לנהל משא ומתן עם הרופא באותו הרגע ולנסות לדחות לעוד יומיים את הלידה לא עזר והוא לא מצא את כישורי המו״מ שלי מוצלחים כל כך באותו הרגע.

ואז היא נולדה.

שבוע 25 פלוס 5. משקל 717 גרם. חכו שנייה ותנסו לדמיין לעצמכם מה זה 717 גרם, מבטיחה לכם שלא תצליחו. ישר חושבים על קילו סוכר, אז זהו, שזה פחות. ובמשקל כזה כל גרם נחשב. המוח שלנו לא נועד להבין את זה, הם אמורים להיות בבטן, איך היא בחוץ ואני מסתכלת עליה?!

ביום הראשון לא נתנו לי לרדת מהמיטה (בעקבות ניתוח חירום נוסף שהייתי צריכה), ואז ביום השני הלכתי לראות אותה. פיצקית. אבל באמת פיצקית. מחוברת ללא מעט חוטים. לא הצלחתי להפנים את זה. אח"כ שחזרתי לחדר בערב לא הצלחתי להירדם, אני חושבת שבערך שלושה ימים לקח לי לעצום את העיניים. ואז גם לישון באמת. כי לפני זה רק עצמתי את העיניים ומחשבות רדפו מחשבות, וישבתי לילות שלמים מול ד"ר גוגל, קבוצות תמיכה וניסיון להבין איפה אנחנו עומדים.

אז אי אפשר באמת לדעת איפה עומדים, רק לנסות.  לנשום עמוק, להיות סבלניים ולהמתין.  המתנה. כל יום זאת המתנה חדשה.  אם יש משהו קשה שעשיתי בחיים שלי זה זה. אם יש תקופה שלא הייתי מאחלת לאף אחד זאת התקופה הזאת. הבעיה היא שזה כבר לא תלוי בי. זה תלוי בה, בפיייטרית הקטנה הפרטית שלי, שכל הזמן בודקים ובודקים ויום אחד עובר בסדר ואני אופטימית ויום אחר עובר מזעזע ואני לא מפסיקה לבכות, אבל ממש לא מפסיקה והיא… היא שורדת וממשיכה. בצורה הכי חזקה שיכולה להיות. מזיזה את הידיים הקטנות שלה והרגליים, בועטת באוויר כאילו אומרת "אני כאן".

95 יום בפגייה, והיום אנחנו יוצאים הביתה אך יודעים שיש עוד דרך ארוכה לפנינו, אבל אני כל כך גאה להגיד, דניאלה שלי, ברוכה הבאה לעולם, את רק תהיי לי בריאה, אמא ואבא ידאגו לכל השאר.

"מכל הרגעים בזמן,
למצוא אחד לאחוז בו, להגיד שהגענו.
תמיד לזכור לרגע לעצור ולהודות
על מה שיש ומאיפה שבאנו…"

טל אייזיק

About טל אייזיק

מתגוררת בקולומביה ועושה חיים, אבל מתגעגעת דרך קבע למשפחה ולחברים בישראל. אמא במשרה מלאה. אוהבת חופשות מפנקות, אוכל טעים, ספרים שווים ולשבת בשקט לראות ג'אנק בטלויזיה בלי שאף אחד יציק לי.