ככה זה כשיש שתיים

מאת: שונית חמד

אני אמא לשתיים. וואו. איזה הישג. הזמן עובר מהר. אמי כבר בת חצי שנה. ילדתי בארץ, תומר היה בפגרה וזה היה הטיימינג המושלם. הרכב מנצח. רגעים קטנים גדולים מהחיים. התאוששתי במזג אוויר ישראלי כשהמשפחה והחברים מסביב. חודש וחצי בישראל ומשם לחיים האמיתיים באנגליה. זה בהחלט שינוי משמעותי. פתאום הבית צפוף, האוטו צפוף, הזמן עף, עסוקים ועייפים כל הזמן ואין רגע דל. לפני כן הייתה הרמוניה מושלמת, מיה שלנו הייתה כל עולמנו. קיבלה את תשומת ליבנו המלאה. היא זכתה לאהבתי וכן לאהבתו של תומר הבלעדית. הייתי אמא טוטאלית. משחקת איתה , מטפלת רק בה, דואגת רק לה, מדברת עליה, מלמדת אותה, מצלמת אותה בלי סוף בקיצור מעניקה לה את כל כולי.

היום זה סיפור אחר לגמריי. עכשיו כשהמשפחה כבר גדלה היה עלינו לעשות כמה שינויים. הקלים מבינהם: מעבר דירה, החלפת אוטו, רכישת ציוד נוסף וכד. והשינויים המורכבים יותר, התמודדות יום יומית עם אתגרים, מי יקלח, מי יאכיל, מתי ואיך, שמיה לא תקנא ותזכה לאותו יחס לפחות לו זכתה לפני הולדתה של אמי. הכל הרבה יותר מורכב, עכשיו גם תומר וגם אני מתגייסים ב100 אחוז בכל עת. הורה על ילד, ילד להורה. בהחלט מתמודדים עם המון קשיים ואמי שרק מסתגלת לעולם החדש עוד עוברת שינויים, ורוטינה שצריכה ללמוד. אני עדין מניקה וזה לא מקל על החיים. ימים לחוצים ומעייפים.

כל יום אתגר חדש. נקיפות המצפון שלי על כך שאני לא יכולה לתת את אותה תשומת לב למיה שניתנה לה ומנגד מצפון על כך שאמי לא מקבלת מאה אחוז יחס מציפות אותי כל יום. חושבת על מיה שלי שהיא כזו בוגרת ומבינה ולעיתים עצובה שהיא כבר לא מרכז הבית ומנגד אמי הקטנה שלפעמים בוכה ולא מקבלת מענה מידי כמו שהייתי רוצה. נקיפות מצפון של אמא. שאני מנשקת את אמי חוששת שמיה לא תרגיש שאהבתנו אליה נגמרה , שהזמינות אליה קטנה או שהיחס השתנה. שלא תחוש קנאה ושתהנה להיות אחות גדולה ואחראית. לתת לה בכל רגע את הביטחון הזה שהיא עדיין כל עולמנו אפילו שאמי הצטרפה למשפחה. ובאותה נשימה להעניק לאמי אהבה גדולה ויחס כמו לילדה ראשונה. זו בהחלט משימה לא פשוטה.

לאמהות מבינכן או לאלה שבדרך, קחו נשימה ארוכה זה לא קל והרבה פעמים מתיש ומייאש. ויש כל כך הרבה ללמוד ומה בעצם אני יודעת?!?! כלום כמעט אבל מה שבטוח זה הולך וניהיה טוב יותר, הרי חוסר וודאות זה הקושי הרב ביותר. כל שלב חדש בגידול הילדים הוא קשה כי הוא חדש אבל לשמחתנו אח"כ מתרגלים.

חצי שנה עברה ועכשיו אני כבר מרגישה שולטת יותר בחומר. ההבנה והסבלנות שמיה רכשה בהחלט יעזרו לה כאדם בוגר בעתיד ואמי הפצפונה כבר מסתכלת בהערצה על אחותה הבכורה. מיה לא יוצאת מהבית מבלי להיפרד מאמי ובכל רגע נתון כשאמי לא באיזור שואלת לשלומה. היא לגמרי שכחה מה זה להיות ילדה יחידה ונהנת מאוד כאחות בכורה. נרקמת בינהן אהבה מדהימה. אני אמא לשתיים ולמרות שכבר שולטת דיי בחומר אני בטוחה שהמצפון ילווה אותי עוד הרבה בחיי אבל אין מחיר לאהבה הזו שאני מקבלת מבנותיי. מיה : ״אמא , אני לאב יוו מאוד… ״ היא אומרת בתשוקה ואמי מחייכת עם עיניים נוצצות כשאני בקרבתה. מלאכיות שלי אתן כל עולמי. תודה.

שונית חמד

About שונית חמד

שונית חמד, אולי לחלקכם מוכרת יותר בתור שונית פרג'י 🙂 בת 30, אמא למיה בת השנתיים ולאמי בת החצי שנה. נשואה לתומר חמד, כדורגלן ישראלי המשחק בקבוצה האנגלית ברייטון ובנבחרת ישראל. בוגרת תואר ראשון בחשבונאות במרכז הבינתחומי הרצליה. דוגמנית, נערת ישראל לשנת 2008 והשתתפתי בעונה החמישית של הישרדות. מספרים זה הצד החזק שלי וזה גם התחום אותו בחרתי ללמוד, בנוסף אני אוהבת אופנה וכל מה שקשור בה: להתלבש, ללמוד ולחקור אופנה במדינות בהן אני מבקרת. אני אוהבת אנשים באופן כללי, מכל הסוגים והכי אוהבת לבלות עם המשפחה, החברים וזמן איכות והשתטות עם מיה הקטנה שלנו. לטייל עושה לי טוב, בחו"ל בעיקר- לחוות תרבויות שונות, להתנסות באוכל חדש ומגוון. חובבת ספורט ואורח חיים בריא, ואני אוהבת כדורגל. כן, אני אוהבת את זה 🙂 בייחוד כשבעלי על המגרש. שיחות נפש ושיחות סרק עם בעלי זה אחד הדברים שעושים לי הכי טוב ואנחנו מסוגלים להעביר ככה שעות בלי לשים לב.