רגעים של אוגוסט

מאת: נועה הנדין

כל אמא מכירה את ארסנל המילים המפחידות; אלה שאת לא רוצה לשמוע, אלה שכשהן מגיעות לפתחך את מתכווצת. מה למשל? ויראלי, תפרים (אצלך או אצלם), כינים (אצלם ואז אצלך), טנטרום, והמפחידה מכולן: אוגוסט.

רגע של היסטריה והיסטוריה
מסתבר שאוגוסט הוא בכלל שמו של קיסר, ופירוש שמו הוא: הנשגב, המרהיב- שזה בדיוק ההיפך מהתחושות שעוטפות אותנו ההורים בואך שרב, לחות ומפלס עצבים גואה. ולא זו בלבד אלא שאותו אוגוסט אצילי אפילו בחר לו את החודש הזה להיקרא על שמו, מכל החודשים דווקא את זה!

האינסטינקט הראשוני שלי היה להגיד מה הוא מבין? הוא קיסר מנותק מעם, ובטח שם, לפני הספירה ולפני המזגן הראש שלו לא עבד כמו שצריך, אבל אז נזכרתי שלא מזמן, כשהייתי ילדה (טוב, זה כן מזמן), אהבתי אותו, חיכיתי לו, חלמתי עליו, על אוגוסט- ולא במובן הקיסרי-גברי שלו (זוכרים? אני במזמן של גיל 10), אלא במובן הקייצי-חופשתי שלו. עשיתי תכניות לקראתו, קבעתי עם חברות, קפצתי בין קייטנות, התארחתי אצל משפחות (גם כאלה שלא באמת משפחה שלי, אבל הזמינו אז באתי) ועשיתי "וי" על כל החמש אטרקציות שהיו פעילות באזור המרכז בניינטיז.

רגע של כנות
כבר 4.5 שנים שאני אמא, שני ה"אוגוסטים" הראשונים שלי היו סבירים- ככה זה כשיש לך תינוקות, אוגוסט דומה לספטמבר שדומה לאוקטובר- אבל מרגע שהתינוקות שלי הפכו לפעוטות, ומרגע שהם הפכו מאחד לשניים ולשלושה, ומאזן הכוחות שבין שני הורים לשלושה ילדים הופר לטובתם, אוגוסט הפך לתקופה הקשה ביותר בחיי האימהיים. ונכון שגם פסח מלחיץ במידה לא מבוטלת אבל כששמים מצה מול שרב, השרב מנצח.

רגע של ייאוש
אז מה אני עושה איתם? לאן אני לוקחת אותם? מי מוכן לקחת אותם? ככה אני בסוג של היסטריה מוסווית (כי אני אמא קולית, ברור) כל שנה.

מצד אחד יש לי יתרון ברור- הילדים שלי צמודים (מאוד) בגיל ולכן אפשר לעשות עם שלושתם יחד כמעט כל אטרקציה. מצד שני יש ליכולות הפיזיות שלי חיסרון ברור- אני אחת, יש לי רק שתי ידיים. באיזשהו שלב כולם רוצים או צריכים על הידיים, או פיפי, או להוריד את המצופים, או מגבת, או שניצל או הביתה או "לא רוצה הביייתתההה!!!" (השניים האחרונים כמובן חייבים להגיע יחד).

רגע של הארה
אוקיי, אז לפנַי שתי אופציות:
הראשונה- לבכות. וזו אופציה חיובית מאוד בעיני כמעט בכל סיטואציה, למעט זאת.
השנייה- לשנות גישה. גם אם אין לי כוח/חשק/חיבור למזגן- פייק איט טיל יו מייק איט- וכך קרה שבחרתי לי באופציה השנייה והחלטתי לקבל את אוגוסט בשמחה. או לפחות לא לבכות.

רגע של רצינות
אין יותר מדי דרכים להתהלך עם ילדים בחום הזה מאטרקציה לאטרקציה שקורעות את הכיס ולחייך בלי סוף. לפעמים רואים בטלוויזיה משפחות כאלה חביבות, אבל זו הטלוויזיה, אנחנו לא באמת שרים רוקדים ומתחבקים כל הזמן, וזו המציאות. הבחירה היחידה היא אם לשקוע בזה או להתקדם מזה. ברגע שהבנתי שאני לא נלחמת בהתבאסות, כי היא קיימת וזה בסדר, זה לא הופך אותי לאמא פחות טובה, או לפַּחות אמא. אני נלחמת בשקיעה בבאסה, ואז דברים הופכים ליותר פשוטים- תשחררי את הבאסה שחררי את הלחץ את חוסר היכולת שלך להתנגד לארטיק פשוט במחיר מופקע של 20 ש"ח, שחררי את זה שמהבוקר את מכינה סנדויצ'ים ומרגיש לך שאף אחד לא באמת מעריך, שחררי את זה שאת יודעת שרק בזכותך יש בגדים להחלפה בתיקים כי למישהו כנראה יברח פיפי (והלוואי שזה לא יהיה באוטו). שחררי את זה שבזכותך יש תיקים.

שחררי את זה שכשממהרים הם לא מתעוררים ודווקא ביום שאין בו הפעלה במיליון שקל הם מתעוררים בחמש בבוקר ומסננים/צועקים/רוטנים "משעמם לי!" כל דקה או שתיים. שחררי. תתקדמי. תיהני. כן, באמת, תיהני מהחופש הזה כמו אז, כשאהבת את אוגוסט לא בקטע הגברי-קיסרי. תאהבי אותו גם היום, עם החום והבריכה ורגעי הקסם והצחוק שבטח עוד מעט יתחלף בבכי, והשירים במכונית שעוד מעט יהפכו לצעקות, והיד המגששת, מחפשת אותך, שעוד מעט תזרוק משהו על הרצפה תחת סעיף חוסר שביעות רצון.

רגע של געגוע
לאוגוסט הזה, הדביק, אני כנראה לא אתגעגע, גם אם הוא קיסר רומי גברי, אבל לרגעים האלה עם הילדים שלי אני כנראה אתגעגע. מאוד. ובדיוק כמו שאני נזכרת בילדות שלי ומתגעגעת לחופש הגדול, לרגעים שהייתי עם המשפחה שלי וכלום לא הזיז לי; לא החול ולא הכלור, אני יודעת שגם הילדים שלי יתגעגעו לרגעים האלה.
רגעים של החיים.

צילום: דליה שחר // בגדי ים: שני שמר // משקפי שמש: אופטיקה גיל רמת אביב // שיזוף: forever tan // עגלה: בוגבו ישראל

נועה הנדין

About נועה הנדין

נועה הנדין היא בעלת עמוד הפייסבוק "חיים של אמא", בלוגרית, אחת מכוכבי הרשת של וואלה Buzzit, כותבת ומפרסמת טורים ומדורים שונים בעיתונות הכתובה והמקוונת, מרצה, יזמית, ומעל לכל אישה ואמא שמשתדלת להוכיח כל בוקר מחדש שג'גלינג לא קורה רק בקרקס.