ד"ש מברלין

מתרבות ועד אוכל, המלצות חמות ומה אסור לפספס בברלין. קבלו את מדריך הנסיעה שלי.

ברלין היא מסוג הערים שבוודאות תהנו מהחופשה בהן. היא אולי לא יפה כמו פריז או מגנט לקניות זולות כמו ורשה אבל יש בה אווירה צעירה וכייפית עם בתי קפה ומסעדות, מרכזי קניות, מוזיאונים ובניינים מעניינים. ידידותית לתייר.

טסתי לארבעה ימים לכבוד הפתיחה של העסק החדש של עומריקו: מתחם של חדרי מלח עם יוגה 🙂 ולטיול הצטרפה אלי חברתי הטובה אפרת וכטל. עומרי היה עסוק רוב הימים סביב הפתיחה ולכן היה לנו הרבה זמן פנוי להסתובב וליהנות מהעיר.
המלון שלנו היה באזור הקודאם, אחד האזורים הטובים בעיר (במיוחד אם אתם חובבי קניות) כשצמוד לו מצד אחד ה Bikini mall, שם נמצא המתחם של עומרי, כך שמרחק של כמה צעדים וכבר היינו שם ומהצד השני גן החיות הגדול של ברלין. מדובר באחד המלונות הכי מגניבים שהייתי בהם בחיים!! העונה לשם 25HOURS והוא פשוט מלון מעולם אחר. לובי עם ערסלים, קיוסק עם מזכרות מתוקות, בית קפה, חדרים בעיצוב של לופט סופר מעוצב ומסוגנן אבל לא פלצני ובקומה העליונה בר ה monkeys שמתצפת בדיוק על גן החיות ואפשר לראות ממנו את הקופים, הפנדה והג'ירפות. לבר אפשר להגיע בכל שעות היום ובערב הוא נחשב לאחד המקומות הלוהטים בעיר עם תור שמשתרך עד הרחוב (מי שישן במלון לא צריך לחכות את התור). אם חשקה נפשכם בחומוס או לבנה (למרות שאפשר להתאפק כמה ימים!) תוכלו להזמין במאנקי. בקומה העליונה אפשר למצוא את המסעדה המפורסמת נני ובאופן כללי האנרגיה של המלון באה ממש בטוב.

בר המאנקיז מתצפת על גן החיות

אבל עם כל הכבוד למלון באנו לראות את העיר ואלו ההמלצות שלי 🙂

קודם כל כמה נקודות חשובות:
* מומלץ לקנות כרטיס יומי או שבועי לרכבת העילית והתחתית זה יוצא הכי חסכוני. שימו לב על איזה רציף אתם עולים כי קל מאוד להתבלבל ולעלות לכיוון ההפוך..מה שכן גם את התבלבלתם זה לא נורא ואפשר בקלות לעלות שוב ולהגיע ליעד במהירות.

* גם אם אתם בעייתיים באוכל, בברלין יש אפשרויות רבות ובכל פינה אפשר למצוא מסעדה טובה.

* המוניטין של ברלין הוא של עיר יחסית זולה. ממה שאנחנו חווינו המחירים היו ממוצעים, ביחס לארץ מצאנו שהיו קצת יותר נמוכים.

חובה לראות

אנחנו ובאטמן על חומת ברלין

east side gallery: חלק מחומת ברלין שהפכה לסוג של גלריית אומנות מעניינת ע"י אומנים וציירים שכל אחד מהם צייר על חלק מהחומה. אפשר למצוא שם יצירות מכל הסוגים: מציורים מופשטים ביותר ועד נשיקה בין ראשי מדינות וקיר קומיקס עם באטמן. מומלץ ללכת קצת ברגל לאורך החומה ולהתרשם ולאחר כמה דקות הליכה תגיעו לגשר warschauer היפהפה בעל הצריחים שנראה כמו יצירת לגו ענקית. אנחנו המשכנו רגלית לכיוון תעלת maybachhufer עם נוף מקסים, ברבורים ומסעדות. אכלנו בפיצה zola עליה קיבלתי הרבה המלצות (אכן הייתה פיצה טעימה אבל חייבת לציין שאכלתי טעימות ממנה) ולקינוח חצינו את התעלה ואכלנו דונאט טבעוני.

הגשר היפהפה מרחק הליכה מהחומה

דונאט טבעוניות

Berliner dom: הקתדרלה המדהימה שנמצאת ב"אי המוזיאונים", כלומר יש סביבה מוזיאונים רבים שמומלץ לבקר לפחות בחלקם. אנחנו פתחנו את היום בקתדרלה, עוד לפני שהגיע אלפי תיירים (אם תגיעו בסופ"ש המקום הומה אדם אז קחו זאת בחשבון) ומשם הלכנו ל "אלטה נציונלגאלרי" הגלריה הלאומית הישנה שממש צמודה לקתדרלה וממוקמת בבניין מקסים גם כן, ובה תוכלו לצפות ביצירות מפורסמות יותר ופחות. 🙂

אלטה נציונלגאלרי

שער ברנדנבורג ואנדרטת השואה: השער הוא אחד הסמלים היותר מזוהים עם העיר והיחיד שנשאר מבין מספר שערים שבעבר שימשו ככניסה הראשית לעיר. במרחק של פחות מחמש דקות הליכה, באזור המרכזי ביותר בעיר, ניתן למצוא את אנדרטת השואה. האנדרטה בנויה מ2700 קוביות בטון אפורות בגבהים שונים וכדי להבין את מלוא האפקט והעוצמה שבאנדרטה יש לצעוד ביניהן. כל אחד חווה את האנדרטה בצורה קצת אחרת אבל אין ספק שהיא מצליחה להעביר בכל אחד מנעד רגשות.

הרייכסטאג: במרחק הליכה משער ברנדנבורג. הרייכסטאג הוא המבנה המרשים בעל כיפת הזכוכית שבו יושב הפרלמנט הגרמני. ניתן להיכנס ולהתרשם (מרשים מאוד גם מבחוץ).

לא הספקתי אבל ההורים שלי אמרו שחובה לפעם הבאה: מוזיאון פרגמון – מוזיאון ענק עם פריטים רבים מהעת העתיקה (יוון ורומא) וארכיאולוגיה של המזרח הקדום. מזבח פרגמון, שער השוק של מילטוס והשער של עישתר שהובאו למוזיאון ואפשר לראות אותם שם כמעט בשלמותם.

אוכל

שוק האוכל בימי חמישי Markthalle neun: שוק אוכל מכל העולם שמתקיים רק בימי חמישי אחה"צ (אמור להתחיל ב17:00 אבל אנחנו הגענו ב16:30 וכבר היה פתוח). עשרות דוכנים קטנים, כל אחד ממקום אחר בעולם, מציעים את המאכלים המקומיים המשובחים ביותר. אנחנו אכלנו המבורגר טופו צבעוני שהיה מושלם, ועוד טעימות מדוכנים טעימים מהמזרח. רק בקינוח נפלנו עם גרסה לא מוצלחת למוצ'י- קינוח יפני של כדור אורז שבתוכו גלידה. אכלתי גרסה מוצלחת שלו בתאילנד ואילו פה הוא הרגיש כמו גוש טפיוקה מוזר. לא נורא יכולתי להתנחם בשלל הקינוחים שחיכו לי מסביב.

המבורגר טופו צבעוני

אל מתחם ההאקשה מרקט (Hackescher Markt) בכלל לא תכננו להגיע… אבל רציתי להגיע לבית קפה ספציפי שמסתבר שנמצא במתחם וכך הרווחנו על הדרך את אחד המקומות היותר צבעוניים בברלין. רחובות עם חנויות מיוחדות וגלריות וחצרות פנימיות של מספר בתים שבכל חצר מחכה לכם משהו אחר. באחת החצרות אפשר למצוא את מוזיאון אנה פרנק (שגרפיטי מרשים מעטר את הקיר החיצוני שלו) וממש ליד נמצא בית הקפה שאליו רציתי להגיע. אז ככה…אם יהיו לכם ציפיות גבוהות כמוני צפוי שתתאכזבו כי התפריט דל אבל המקום ממש חמוד! כך שאני ממליצה להגיע לאזור ולהסתבובב וללכת לבית הקפה על הדרך. קפה Katjes כולו ורוד ומלא בסוכריות גומי שלא ראיתי במקומות אחרים ותפריט טבעוני קטן ומתוק.

Daluma: קיבלתי הרבה המלצות על המקום שמגיש ארוחות קלילות ובריאות. חייבת לציין שקצת התאכזבתי במציאות מהנראות שלו אבל האוכל היה טעים ועומריקו עף על הסלטים שם שאכן נראים מעולה עם ירקות טריים ושווים. יש גם מיצים טבעיים ונראה שזה הלוקיישן שהצעירים המקומיים אוהבים לשבת בו.

Good Bank: ברגע שתיכנסו לא תוכלו שלא להתפעל מהחממות הירוקות על הקירות. בגוד בנק מגדלים את כל סוגי העלים שתבחרו להרכבה בסלט שלכם ואתם יכולים לצפות איך הם גדלים ומתפתחים בחממות. זה גימיק חמוד מאוד והעובדים היו סופר נחמדים אלינו. וכטל הרכיבה סלט עם אבוקדו ושיבולת שועל שחיממו לה עם ברנר וסיכמה בשילוב שנשמע מוזר אבל טעים אש!

DuDu: נשמע כאילו ישראלי בשם דודו פתח את הסושייה (יש גם מנה עם חסה ישראלית) ולמרות שמסתבר שהבעלים מוויטנאם, האווירה שם הרגישה לי לגמרי כמו בר סושי מוצלח בתל אביב. הסושי היה טעים מאוד (למעט הטעות שהגישו לי סושי דג במקום צמחוני) וגם סלט הפאפאייה. אם אתם פחות בקטע של גלידת מאצ'ה לקינוח- חפשו קינוח במקום אחר.

monsieur vuong: עוד מסעדה וויטנאמית בmitte שפופולרית במיוחד. היא פחות מפונפנת מ dudu ומתאימה יותר לצהריים עם מרק ראמן, אגרולים ומנות חריפות.

House of small wonder: כמעט כל מי ששמע שאני טסה לברלין המליץ לי על האוס אוף סמול וונדר. החל מהעיצוב ועד מנות הבראנץ' המושלמות…וזה מה שקרה לנו שהלכנו:) אי אפשר להזמין מקום מראש לבראנץ' אז ניסינו את מזלנו והגענו בשעה 15:00 ( הוא מוגש עד 17:00 אז מתחלף לארוחת ערב אליה כן אפשר להזמין מקום). חיכינו חצי שעה בתור (העיצוב של הלובי באמת היה מקסים) ואז, שתי דקות אחרי שהתיישבנו, החלה אזעקה שמלווה בדיבור בגרמנית וכעבור מספר שניות המלצרים התנצלו ואמרו שצריך לפנות את הבניין כי יש שריפה. בזמן שירדנו במדרגות כבר הגיעו שוטרים לחוצים והבנו שלאכול שם כנראה כבר לא נאכל. ביציאה עמדה המלצרית וביקשה מכולם שיתנו לה את מספרי האשראי לגבות תשלום. מעניין מה עשו אלו שרק לקחו ביס ראשון? בכל מקרה אנחנו עוד לא הספקנו להזמין אז הדילמה נחסכה והמשכנו בדרכינו.

הכניסה ל house of small wonder וזה בערך כל מה שראינו

Selig: ההיילייט של בתי הקפה בברלין מבחינתי היה סליג! הגענו ביום ראשון היישר לספיישל: מופע של מלכות דראג. בין האגס בנדיקט המעולה לערימת הפנקייקים (החביבה) נהננו ממופע דראג אמריקאיות שעשו שמח ומילאו את בית הקפה עד אפס המקום. היה מצחיק, מעניין, טעים ויפה. בטוח אחזור שוב 🙂

כל הדרמה קווינס

לא הספקתי הפעם אך שמעתי המלצות חמות על קפה איינשטיין. ואם לדייק אז בעיקר על שטרודל התפוחים עם רוטב וגלידת הווניל באיינשטיין שעל פי השמועה אין טעים ממנו.

 

ההמלצה של עומרי:
מסעדת 893 קרובה לרחוב הראשי קודאם היא כנראה המסעדה היפנית הטובה ביותר שהייתי בה. מסעדה שמבחוץ כולה מרוססת בגרפיטי, דבר שלא מרמז אפילו בקצת על מה שתחוו בפנים. מסעדה מעוצבת בסטייל עם בר מרכזי גדול וסביבו שולחנות. את ההמתנה לשולחן כיף להעביר על הבר עם כוסית וויסקי יפני ומנת צלופח הכי טעים שיש.

קניות

Mitte: אי אפשר להגיע לברלין ולא להסתובב במיטה. מה גם שהרבה מאוד מהיעדים בתחום הקולינריה והתרבות נמצאים שם (למשל אי המוזיאונים, שער ברדנבורג או ההאקשה מרקט). יש פה הכל מהכל: חנויות בוטיק, רחובות קטנים עם הפתעות, רשתות מוכרות וכמובן אוכל. כיכר אלכסנדרפלאץ היא אולי הכי מפורסמת ובמרכזה מגדל הטלוויזיה שרואים מכל פינה בעיר ומנגד פריימארק 🙂 ואם אתם רוצים לבלות בלילה במועדון- המיטה זה המקום אליו אתם רוצים להגיע.

קודאם: בקודאם אפשר לעשות קניות ברשתות המוכרות והאהובות כמו זארה ו- h&m וגם ברשתות שאין בארץ כמו & other stories. לא ראיתי כאן איזו רשת יוצאת דופן אבל נחמד להסתובב באזור.

פרידריך שטראסה: הרחוב נמתח משכונת המיטה לקרויצברג והוא פופולרי מאוד בקרב תיירים גם בזכות נקודת המעבר של "צ'ק פוינט צ'ארלי" (תיירים מצטלמים בנקודה עם שחקנים שלובשים מדים אמריקאים וסובייטים) אבל שווה להגיע גם אם לא תרצו להצטלם, אלא כדי לעשות קניות בחנויות מעצבים, לבלות ולאכול.

בברלין יש לא מעט קניונים- שווה להסתכל לפי המסלול שאתם מתכננים, איזה מהם נמצא לידכם.

אל תפספסו

שוק פשפשים ביום ראשון: עבור חובבי הוינטאג' יום ראשון של השוק הוא יום חג. בגדים, עתיקות, חפצים, תמונות, תקליטים בכמויות! אם יש לכם סבלנות להתחיל לפשפש זה המקום בשבילכם, ואם אין לכם סבלנו לפשפש אז תוכלו לטייל בשוק וספוג את האווירה, לאכול ולעלות בסיום על הגבעה שמתצפתת על הפארק (אפשר גם לחכות בתור לנדנדה אם אתם ילדים שלא התבגרו כמונו).

אמן גרפיטי בפעולה בגבעה מעל השוק

תאי צילום: ברלין מלאה בתאי צילום כמו שהיו לנו פעם וכבר קשה למצוא. 4 תמונות שחור לבן בטור שמזכירות לי את ימי בית ספר. לפני שהיה סמארטפון ולא באמת ידעת איך תצא בתמונה עד שהיא פותחה. זאת גם מזכרת מתוקה מהטיול שאפשר לתלות בחדר. תמונה תא צילום

מוזיאון הצילום: אם כבר צילום… אני כותבת לכם לא לפספס בעיקר כי אני פספסתי ולא הספקתי (כמו שאתם מבינים כבר יש לי רשימה לפעם הבאה). כל חובבי הצילום כנראה יעופו על המוזיאון שמוצגת בו גם תערוכת הצילומים של הלמוט ניוטון!

 

חנות מוצרי נייר idee: אני מכורה למוצרי נייר ומדבקות. יש לי בבית מאגרים של ניירות שאני מתקמצנת להשתמש בהם מרוב שהם יפים. בחנות הזאת יש מוצרי נייר ומסיבות, כלי כתיבה, מדבקות וגאדג'טים שהלוואי שכולם היו נכנסים לי למזוודה.

פארק Tiergarden: באופן כללי בברלין יש הרבה נקודות ירוקות ופארקים. בחורף אומנם העצים קירחים לחלוטין אבל בשאר עונות השנה יש פריחה יפה ונחמד לשבת לנוח על הספסל ביום שימשי.

ההמלצות של אפרת וכטל:

הטיפ הכי חשוב- סעו עם צלמת ומלכת אינסטגרם! ואתם כבר מסודרים 🙂
לפני שטסנו קיבלנו אינספור המלצות- הקבלנו, סיננו ובחרנו את אלה שהכי התאימו לנו. אחת ההמלצות שקיבלתי הייתה "לא לפחד ללכת לאיבוד". אבל כל פעם שלקחנו פנייה למקום לא נכון, הגענו למקום שומם ולא מעניין, ולצערי המקומיים לא דוברי אנגלית שוטפת ככה שהם לא תמיד יודעים ונכונים לעזור בכיוון מחדש. פעם אחת בה הלכנו לאיבוד, דווקא הצליחה לנו. הצלחנו להגיע בלי בעיה למסעדת ORA אחרי המלצה חמה, שמדובר במסעדה הכי שווה שפעם הייתה בית מרקחת, רק כשהגענו גילינו שהמסעדה סגורה ומשנשארנו רעבות, חיפשנו מקום זריז לארוחת בוקר והצלחנו למצוא מקום חמוד שהפתיע אותנו לטובה והבהיר לנו שלא תמיד חייבים ללכת רק בעקבות ההמלצות המדויקות ועמוד האינסטגרם העכשווי.

הדבר המשעשע בברלין הוא אנשי הרמזור שלהם שבניגוד לאיש הירוק הקלאסי שכולנו מכירים, הוא מסוגנן קצת אחרת וחנויות המזכרות מציעות מגוון של מרצ'נדייז הנושאות את אנשי הרמזור.

אני אישית מאוד אוהבת לטייל בפארקים בחו"ל, אבל בשביל זה צריך להגיע בעונה קצת יותר רלוונטית. ההמלצות לפארקים שקיבלתי היו טמפלהופר פלד שהיה פעם שדה תעופה והיום מלא בסקייטרים, לעומת זאת גורליצר פארק שחלפנו דרכו היה מוקף בסוחרי סמים שלא ממש הנעימו את המעבר בתוכו ורגע לפני הכניסה נקלענו למריבה אלימה בין מספר בחורים, ככה שלא הייתי ממליצה ללכת לשם לבד. ההיילייט שמבחינתי חבל לפספס הוא מאוור פארק, שצפה על שוק הפשפשים (שלפי כמות הישראלים, נמצא ברשימת ההמלצות לנוסע המתמיד). אישית הייתי מוותרת על השוק ומתמקדת בפארק עצמו, עם אווירת הסבנטיז שבו- אמני גרפיטי עושים את האמנות שלהם בזמן אמת, נדנדות בודדות צופות על הפארק וצעירים יושבים על מרבד הדשא התלול ונהנים מהאווירה. ואל תפחדו לריב עם ילדה קטנה בשביל לתפוס גם את המקום שלכם על הנדנדה. בכל זאת, לא כל יום אתם בברלין.

חופשה נעימה 🙂