פעם ראשונה בגן

מור סילבר כותבת על ההתרגשות והחששות לקראת הפעם הראשונה של בנה שון בגן

והנה, הרגע שלו אני מחכה, ומרוגשת, והאמת גם קצת חוששת… רגע הפרידה קרוב מתמיד. בעוד שבוע שוןשון נכנס לגן. בפעם הראשונה. אחרי כמעט שנתיים ששון בבית. בהתחלה הייתי מהאימהות שלא משחררות. לא, תודה. לא צריכה עזרה. אני מסתדרת. אני היחידה שמכירה את הילד. רק אני מקלחת. רק אני משכיבה אותו לישון. רק אני ורק אני.

אני זוכרת שביום הנישואין שלנו, שיצא שלושה שבועות אחרי הלידה, תכננו לצאת למסעדה, לעשות משהו שנינו, אני ובעלי, בעלי ואני. הנקתי, ושאבתי שיהיה לכל מקרה, שון נרדם. אמא שלי הגיעה, התארגנתי, התלבשתי, התאפרתי ואז התיישבתי בסלון, הסברתי לאמא שלי מה עושים, מתי כמה ולמה (כאילו היא לא היתה אמא לעולם) ורק רציתי להישאר בבית. עם הרגליים למעלה. וכך היה. אז לא היתה תמונת "לחיים" מושלמת עם הכיתוב "happy first anniversary" לאינסטגרם, אבל היה לי זמן לעצמי. לנוח רגע מכל הטירוף. וזה הכי חשוב. לאט לאט הבנתי שאני חייבת לשחרר. חזרתי אט אט לעבודה, וידוש היה מזגזג בין העבודה שלו לבית, ולאמא שלי פתאום נהיה יום קבוע (היום חופש שלה הפך להיות יום עם שוןשון). זאת תקופה שאת באמת מעריכה את המשפחה שלך. כולם נרתמים ומציעים את עצמם.

המזל שלי שדודה שלי, אחות של אמא שלי, היא מטפלת במקצועה. כששון היה בן 5 חודשים היא התחילה לטפל בו, וזהו, בעוד שבוע, אחרי שנה וחצי של חממה, אנחנו נגיד לה ביי ביי. כבר מעכשיו אנחנו עובדים על זה, בעיקר אני על עצמי. כי עם כמה שאני חושבת שלשון יהיה קשה ומאתגר, אני בטוחה שלי יהיה יותר. ממש עוד מעט אהיה אמא לילד בגן. סטטוס חדש! עוד שבוע בול! אבל מי סופר? 😉

עכשיו, בימים האחרונים… אני מנסה לדמיין את היום הגורלי. הבוקר הראשון בגן, אני נרדמת עם המחשבות, עם התמונה הזו שהוא צורח בבכי כשעוזבת… וזה נכנס לי לחלומות, לסיוטים… אני רואה סיטואציות ששון חוזר עם נשיכה, עם כחול בברך או בפנים (אלוהים ישמור), אני בחששות שהוא משחק לבד ואף אחד לא משתף אותו, או שיחטפו לו את המשחק מהיד והוא לא יידע לעמוד על שלו ולקחת בחזרה… וגם עד היום אכל צהריים כמה זמן שרק רצה… אף אחד לא האיץ בו לסיים או כעס שלכלך, ואם יספיק לסיים את הארוחה ולשבוע, ואם לא שבע והוא עוד רעב… ואם הוא צמא… ואולי הוא צריך שיחליפו לו ואף אחד לא שם לב? ונכון שהסברתי שהילד שלי עוד מרייר וצריך להחליף לו סינרי רוק כל שעה, קניתי מיליון ושמתי בתיק, אבל הן יזכרו להחליף לו….? איך אני אדע אם הוא זקוק לי? מה שבטוח שאני זקוקה לו.

 אני כבר מתגעגעת אליו. ואני יודעת שגן זה חשוב. ושמרתי עליו כמה שיכולתי, דאגתי למעטפת הכי חמה והכי מוגנת בשבילו. ולנצח אדאג. אני מרגישה שזה הזמן הנכון בשבילו, הוא הולך, הוא מתחיל לדבר, הוא מבין הכל ויותר מזה הוא זקוק לחברה, למסגרת, וזה הגן שאני בחרתי בקפידה (מתוך שבעה גנים שראינו).

אני באמת מבינה שקודם כל אני חייבת להסתכל על זה כתהליך מפתח, תהליך נפלא וחשוב וטוב…הגן הוא מקום חיובי ושוןשון יצבור המון חוויות חדשות וחשובות להתפתחות שלו. הוא ילמד להשתלב בקבוצה ובחברה, יתנסה בפעילויות חדשות, יתמודד עם קשיים וקונפליקטים ומה שבטוח יהיה לו הרבה יותר כיף בגן מאשר בבית.

אז אחרי שאני עובדת על עצמי, מנסה להירגע ומזכירה לעצמי שוב ושוב שלא סתם בחרתי דווקא את הגן הזה, עשיתי קצת שיעורי בית ואספתי כמה טיפים שיקלו על הקטנים שלנו ועלינו ההורים… (בתקווה שאני אפנים את זה ואשן בלילות הקרובים ללא סיוטים וחרדות)

להכין את הילד לקראת השינוי הצפוי בחייו – גם אם הוא לא הכי מדבר, הוא מבין הכל. נסו לתאר לו בכמה משפטים קצרים כמו "בעוד כמה ימים אתה מתחיל גן חדש" "בגן יהיו לך המון חברים חדשים" "לגננת שלך קוראים נוי" "איזה כיף בגן". כדאי גם לבקר בגן עם הילד לפני תחילת השנה, להסתובב יחד בחדרים, לצאת איתו לחצר המשחקים, להכיר לו את אנשי הצוות שלא יהיו זרים לו לגמרי ביומו הראשון בגן. גם בדרככם אל הגן, הקפידו ללכת באותה הדרך בכל פעם, דרך החזרה על המסלול הקבוע הוא ילמד לזהות את הדרך וזו תהיה מעין הכנה בכל בוקר.

שמירה על השיגרה – בתקופה הקרובה יש להימנע מלהעביר את ילדכם תהליך גמילה ממוצצים, מבקבוקים, מחיתולים, מחפץ אהוב. שבירת השגרה תערער את ביטחון הילד ותקשה על ההסתגלות לגן.

היום הראשון – כדאי לקום מוקדם מהרגיל, להתארגן ברוגע, לתת לילד לאכול משהו קטן כדי שיגיע שבע לגן.
*לאימהות הפאשניסטות; להלביש את ילדכן בבגדים נוחים כדי שיוכל לשחק בכיף שלו ושיהיה נח להחליף לו חיתול, תשמרו את הלוקים החגיגיים להזדמנות אחרת.
להגיע כמה שיותר מוקדם לגן ביום הראשון, לפני שתתחיל המהומה, הבכי קורע לב של 22 ילדים כפול 4 קבוצות פלוס גננות וסייעות שמנסות להשתלט על המצב והורים האבודים (בהצלחה לכולנו!). לא להאיץ בילדכם להשתלב מיד ולשחק עם שאר הילדים, אפשרו לו להתמודד ולהסתגל בקצב שלו.  וכמובן – לברך את הצוות בבוקר טוב ובהצלחה בשנה החדשה, זה בטוח ייתן להם הרגשה טובה 🙂

רגע הפרידה – נסו לעשות הפרדה בין הפחדים והחששות שלכם לאלה של ילדכם. עם כמה שקשה וכואבת הפרידה, אל תחשבו להיעלם לו פתאום מבלי לומר שלום. זה יעשה את האפקט ההפוך ויגביר אצלו את החרדה. הסבירו לו בקצרה שאתם הולכים לעבודה ושאתם חוזרים לקחת אותו, היפרדו לשלום והסתובבו לכיוון היציאה, חייכו אליו, נופפו לשלום וצאו מהגן. בלי להתמהמה, בלי דרמות מיותרות. עכשיו, שאתם בחוץ, באוטו, עם עצמכם, גם אתם יכולים לבכות.

אני מאחלת לכם ולי בהצלחה, שנהיה חזקים בשבילנו ובשביל ילדינו.
שתהיה שנה טובה, שנה של אהבה, שיתוף פעולה, תקשורת חיובית ואנרגיות טובות!

איפור: שירלי קסטרו // שיער: שמעון ראש
סט ושמלה ורודה: Pure boutique // נעליים: הרמס // תיק: קלואה
שמלת ג'ינס: זרקה // נעליים: טורי ברץ' לפקטורי 54
תכשיטים: פנדורה

אולי אולי תתעניינו גם ב…

> האיט גירל ספיר אביסרור במראה עיניים מהפנט עם טריק
> בדרך לארוחת ראש השנה בסטייל – לוקים שהרכבתי מקולקציית החג של רנואר