"נפתחת יותר מדי, שמה את הלב על השולחן. למדתי להשלים"

טל טלמון מסכמת שנה לא פשוטה, אבל כזאת שלימדה אותה הרבה.

מעיל: סאקס

"מה שלא הורג אותך מחשל אותך".
רוצה לתפוס את מי שהמציא את המשפט הזה לשיחה צפופה.
פייר? זה קצת הורג, זה שובר, מעייף, מפיל ומצלק.

חולה על אלה שאומרים – "יאלה מה לבחורה כמוך יכול להיות קשה?" (מה זה בחורה כמוך), או "ככל שתהיי עסוקה לא תהיי בתוך הראש שלך" (גם כשאני בשיא העשייה ואין לי שניה לנשום, תמיד אמצא את הזמן לטפח את חוסר הביטחון ואת החרדה שבדר"כ לא מאכזבת). אז אני מסתכלת על השנה שחלפה ותוהה האם "התחשלתי" .לא יודעת. האם התחזקתי?גם לא יודעת. אבל למדתי. ועוד איך למדתי. למדתי אותי.

כשילד נוגע במשהו רותח ומקבל כוויה הוא יודע לא לחזור לאותו מקום בשנית. אני לא. אני צריכה שהיד תעלה באש… אז השנה למדתי לא לחזור למקומות מסוכנים, (מודה שהתבדיתי ולעיתים לא ראיתי את הסיכון) ויותר מזה, לא להתקרב. במילים אחרות לשמור על עצמי.

האם אני נפתחת יותר מידי? כן. שמה את הלב על השולחן? לחלוטין. קופצת עמוק בלי לחשוב? חד משמעית. אבל כל אלו עושים אותי למי שאני. (מילים של חבר קרוב). ניסיתי, בחיי שניסיתי לשנות, אבל זה חלק בלתי נפרד ממני. למדתי להשלים עם העובדה שזו אני.

בשנה החדשה אני שואפת לשאול, האם מי שמולי שווה את הטוטאלית שבי. האם אני צריכה לתת ולעשות מעל ומעבר בזמן שאף אחד לא ביקש ממני? (לא רק ביחסים, גם בעבודה). למדתי שעם כמה שחשבתי שאני חלשה, אני בכלל לא מודעת ליכולות שלי. למדתי שאם פעם הייתי הדבר הפלרטטן עלי אדמות, הבנתי שאני לא כזו. שאני פשוט אוהבת אנשים וקירבה , רק הייתי צריכה לחדד ולתעל ולא מתביישת להגיד שאני לא רואה בעיניים כשצריך (בין אם עבור אלו על 4 רגליים או על שתיים).

זו הייתה שנה של שינויים ענקיים. לראשונה עזבתי מקומות ואנשים שלא העריכו אותי (קצת באיחור לדעתי) וחזרתי להיות במבי שנעמדת לאט לאט על הרגליים, קצת מפוחדת, קצת מבוהלת, אבל מסתכלת לאמת בעיניים. השנה הפסקתי לעבוד על עצמי. וזה קשה. אחושרמוטה קשה. אבל זה שווה. כי כשאת לא עובדת על עצמך, את לא עובדת על אף אחד אחר ומתאכזבת שהוא לא רואה את מי שאת באמת.

סריג: טופשופ

למדתי שהאישור לא יגיע מבחוץ. רק מבפנים. למדתי שזה שאני מאוהבת, מצריך את השאלה האם אני גם אוהבת. ולמה. שאני אדם פשוט שרוצה לגדל עגבניות ובזיליקום ומתרגש מאדמה וגשם,שנקלע לתדמית זוהרת בגלל המקצוע שלי (או בגלל מה ששידרתי או עם מי שהייתי, גם אפשרות). שזה שעשיתי חיסון נגד שפעת, לא אומר שהלב מחוסן. זה שיש לי ביטוח בריאות, לא אומר שיש ביטוח אכזבה. אבל יש לי אותי. וזה המון מסתבר.

ב- 29 לינואר אני חוגגת יומולדת, אז ורק אז אאחל לעצמי,
אבל בינתיים מאחלת לכולנו שנה של עשייה מטורפת כל אחד בתחומו.
שנה של של חברויות עמוקות ואמיתיות, של נדיבות , של החלטות נכונות, של מחילה על טעויות שלנו או של האחר.
של העצמה נשית, כי אין בעולם על נשים ועל החוזק שלנו יחד.
של חוויות חדשות מספקות ומעשירות.
של הקשבה לאחר ובלבד ללב שלנו.
של הערכה עצמית ושל מי ומה שמסביבנו.
של סימן שאלה בסוף כל מחשבה ולא סימן קריאה (הנה יצא לו החלק האימפולסיבי שבי)
ושל רגעים של אושר. אמיתי. לא כמו בסרטים, כזה שמתאים ומרגש כל אחד אחת מאיתנו בדרכו.
שנה מפוצצת אהבה, כל אהבה שהיא.
אההההה ושנזכור לנשום.

Happy new year

מעיל: הלנה

צילום: שי פרנקו // איפור: רותי עדי // שיער: אדיר אמרגי // סטיילינג: פיני זומר