סוד הקסם היפני – חלק שלישי ואחרון

מאת: נועה בר-ניר

כבר שני פוסטים תמימים שאני כמו מיסיונרית אדוקה מפיצה את הבשורה יפנית ומנסה להעביר עד כמה הטיול שלי ביפן היה מטורף ועלה על כל דמיון. רבים אחרים עשו זאת לפני כמובן, ובמידה רבה סייעו לי לבנות לא רק את הטיול אלא גם את הציפייה המתגברת לחוות כל אספקט בתרבות היפנית. אך גם בתום חצי שנה של תכנון מדוקדק היה דבר אחד אליו לא התכוננתי כראוי: האופנה ביפן.

אני משערת ששילוב המושגים "אופנה" ו"יפן" מעורר אצל רוב האנשים שתי אסוציאציות: הראשונה היא התלבושת המסורתית המזוהה ביותר עם התרבות היפנית ולדעתי אחת מהיפות ביותר בתולדות האופנה – הקימונו. השנייה היא אופנת הרחוב הצבעונית והמשוגעת שמכונה הרג'וקו, ובארץ מזוהה יותר עם סגנון הלבוש של בני נוער 'פריקים' או חובבי אנימה. גם אני נסעתי ליפן עם שני האימג'ים האלה בראש וחזרתי לארץ עם מילון מושגים הרבה יותר רחב, וחשבון בנק רחב פחות.

טוקיו רבתי אינה נופלת מבירות האופנה העולמיות וכל הסגנונות מתקבלים בה בברכה, מהנקי והמינימליסטי עד לאקסצנטרי והמוגזם, אפשר לראות שם את הכל. אבל מעבר לחוויה התרבותית והאופנתית, הקאצ' מבחינתי היה דווקא אופנת היום-יום של היפניות, האאוטפיטים המושקעים והשווים שהן לובשות בדרך לעבודה או למפגש עם חברה. בתור אחת שחשבה שהיא טסה לטיול אחרי צבא במזרח בכלל לא הגעתי מוכנה לכל הגירויים האופנתיים והמסחריים שתקפו אותי מכל כיוון: חנויות מזכרות ועתיקות, רשתות אופנה מטריפות, חנויות קונספט ייחודיות, ואפילו תחנות הרכבת הן אימפריות ענק של שופינג. כמו שאמרתי, אם יש דבר שהיה חסר לי בהכנה לטיול זו טיפת מודעות למה שמצפה לי – אז אם אתן פאשניסטיות חובבות ומכורות לקניות כמוני, הפוסט הזה בשבילכן! 

קווים לדמותה של הפאשניסטה היפנית

קודם כל, היא יפנית – מה שאומר שהיא מוקפדת, מתוקתקת, ולא מפספסת אף פרט. בין אם היא אשת עסקים אלגנטית או צעירה מגניבה וטראשית, כולן פשוט נראות כמו לוק מדויק ועדכני ממגזין. אני לא חושבת שראיתי בטוקיו בחורה אחת שאין לה סטייל, כולן לבושות היטב בהתאם לסגנון מסוים, כך שלמעשה כולן פאשניסטיות! הן מתלבשות במגוון סגנונות כאשר כל אחת שומרת על הז'אנר אופנתי שלה אחיד מכף רגל ועד הראש, ליטרלי. הנה כמה מהסגנונות הבולטים:

קלאסי ובובתי – עם קריצות מובהקות לשנות ה-40 וה-50, חלק מהיפניות נראות כמו בובות חרסינה בגרסה מעודכנת ומלאת סטייל. הסגנון הבובתי הוא בפני עצמו תת-ז'אנר באופנת ההרג'וקו המוקצנת והמחופשת, אך הוא פופולרי מאוד גם בצורתו המעודנת והקז'ואלית. מרכז האאוטפיט הוא לרוב שמלה באורך מידי או חצאית באורך דומה וחולצה במפתח סירה או צווארון פיטר פן. להשלמת הלוק: צבעים רכים והדפסים צבעוניים, מותן מודגשת, נעלי בובה עם גרביים (נשבעת שהן הולכות ככה!), כובע קש ותכשיטים מפנינים או חרוזים.

Gyaru – המילה היא המקבילה היפנית ל"Gal" באנגלית, שזו מילה מאתגרת לתרגום בפני עצמה, והכוונה היא לסגנון לבוש שנחשב 'פרחי' וזול: חצאיות מיני עם גרביונים, עקבים, צבעים בולטים ותכשיטי פלסטיק. זה סגנון שקצת נתקע בסוף שנות התשעים-תחילת האלפיים, סטייל בריטני ספירס בקליפ "Baby One More Time".

היפסטרי ומינימליסטי – תרבות הזן היפנית היא מינימליסטית מאליה, חברו לה את השיק הנקי העכשווי ותקבלו COS נוסח יפן: פלטת צבעים ניטרלית, גזרות אוברסייז אנדרוגיניות, תיקי קנבס, מכנסיים רחבים. הבנות המגניבות ביותר מסתובבות עם מכנסים ענקיים בהגזמה ולא ברור אם הן מכוונות ללוק היפסטרי או שפשוט גזרת האוברסייז יושבת על גופן הקטן כאובר-אוברסייז, ככה או ככה הן מוכיחות שלא צריך להיות גבוהה כדי להראות סופר שיקית.

ספורטיבי וזרוק – יש קווים דומים בין הסגנון הזה לקודמו, כמו למשל מכנסיים רחבים וגזרות אוברסייז, אך כאן הצבעוניות חוגגת ואפשר יותר להתפרע. קפוצ'ונים ענקיים או דווקא כאלה בגזרת קרופ, הדפסים פסיכדליים, כובעים, סניקרס מאסיביות וממותגות, ולסגירת הלוק תספורת אדג'ית עם זריקת צבע.

אלגנטי ועסקי – הקריירה היא חלק מרכזי בחיי היפנים ובהתאם היא מקבלת ז'אנר אופנתי משלה. עבור הגברים אין פה חדשנות, כ-ו-ל-ם ביפן לובשים חליפות ללא יוצא מן הכלל, אבל כשרואים נשים בלבוש עסקי זה כבר יותר מעניין. חצאיות עיפרון מדויקות, ג'קטים ומעילים מחויטים או קרדיגנים צמודי גוף, נעלי עקב נמוכות שיתאימו להתניידות בתחבורה ציבורית, וודג' אסוף ומוקפד ותיק מעצבים. הבחורות היפניות מגיעות למשרד במיטב מלבושיהן ומשלבות קז'ואל ואלגנט כך שבתום יום העבודה יוכלו להמשיך ישר לפאב לשתות סאקה עם הקולגות.

אופנת ההרג'וקו – הדובדבן שבקצפת, האדג' של האדג' – אי אפשר שלא להזכיר את סגנון ההרג'וקו. הוא קרוי על שם שכונת הרג'וקו שבטוקיו ובה אפשר למצוא חנויות שמתמחות בסטייל הייחודי ומסעדות קונספט כמו בתי קפה לחתולים ומסעדה פסיכדלית בתוך לוע של מפלצת (Kawaii Monsters Cafe- מומלץ!). המהות של הסגנון היא להגזים ולהעמיס! כל פריט בלוק צריך לבלוט ולמשוך את תשומת הלב, ולא משנה אם הכיוון הוא בובה מצועצעת או פריק מטאל – עבור חסידי הרג'וקו אמיתיים זו לא סתם תחפושת אלא הצהרה אמנותית של ממש.

טרנדים נוספים – כמו בכל אופנה מקומית גם ביפן הבחנתי בכמה טרנדים שרלוונטיים לכל הסגנונות: מכנסי ה- Culottes (מכנסיים מתרחבים באורך 7/8); חלק עליון בעל מפתח סירה או חושף כתפיים (off the shoulders); שילוב של סניקרס ונעלי ספורט בכל אאוטפיט גם אם הוא אלגנטי/בובתי; אביזרים לראש ותספורות מיוחדות – כי כשלכולן יש את אותו שיער בדיוק צריך לגוון; ולסיום אציין את הצניעות של המתלבשות היפניות, שיודעות לשמור על שיק לא מתפשר גם בלי מיני או חולצות בטן.

עד כאן היה השיעור העיוני, ועכשיו לחלק המעשי:

איפה לקנות ואיך להיערך לשופינג ביפן

More is More
להבדיל מהמינימליזם הקדוש, ליפן יש גם צד מוגזם, עמוס וכמעט אובססיבי, שמכתיב מחדש את כללי המשחק של תרבות השפע. ולא מדובר רק ברשות סטוק עמוסות דוגמת Daiso שהגיעה לאחרונה לישראל, אלא גם בחנויות ייעודיות לכל מוצר שעולה על הדעת, כמו למשל חנויות שמוכרות גרביים בלבד. כשלכל פריט יש שתי מחלקות וחמישים סוגים שונים המוצעים למכירה, לא כולל המהדורה המוגבלת של Hello Kitty, מי שידה קלה על הארנק צריכה לעבוד על החוסן הנפשי שלה טרם הנסיעה.

השינויים בהרגלי הצריכה

לחוויית השופינג יש תורת נימוסים משל עצמה עליה מקפידות חנויות יוקרה ורשתות זולות גם יחד. כל לקוח שנכנס מקבל ברכת שלום מכל העובדים והעובדות ובחלק מהחנויות מוצעים שקי בד לנשיאת הבגדים שרוצים למדוד. הסדר המופתי בחנות נשמר גם בתאי המדידה, שם התור מזכיר כיתת חיילים ממושמעת והעובדים מתזמנים ומתקתקים את כל התהליך ביעילות רבה. לפני הכניסה לתא הנשים מקבלות פיסת בד שמזכירה נייר סופג – וכאן זה הזמן לשבת, כי זה עומד להיות רדיקלי – את הבד 'לובשים' על הפנים יחד עם הבגד וכך מונעים כתמי איפור! נכון שכמעט נפלתם מהרגליים?! ואם כבר אמרתי רגליים, אז אציין שכמו במקומות רבים ביפן, יש להוריד את הנעליים לפני הכניסה לתא. אחרי הכל, זה מקום קדוש…

חשוב לדעת: המחירים המוצגים בחנויות אינם כוללים מע"מ (כ-8%) והוא מחושב במעמד התשלום. יש חנויות שמציעות קופת Tax Free לתיירים בלבד ומסכום מסוים שנקבע ע"י החנות, המע"מ יורד במעמד הקנייה ואת האסמכתא המשודכת לדרכון יש להציג ביציאה מיפן. עוד כדאי לזכור שרוב הבגדים מיועדים למבנה הגוף היפני ולא תמיד יש את כל המידות, גם בנעליים – אני מידה 39-40 ונחלתי לא מעט אכזבות.

ההמלצות שלי:

Shibuya 109 – בניין 109 נמצא בשכונת שיבויה בטוקיו סמוך למעבר החצייה המפורסם. המבנה הצר והגלילי של הבניין הופך את השופינג בשיבויה 109 למסע מעגלי שעובר דרך כל החנויות בקומות הרבות. קהל היעד הוא בעיקר נשים צעירות, האווירה המונית וקלילה ולצד לא מעט חנויות זולות וצעקניות אפשר למצוא מותגים איכותיים וטרנדיים. כל המוכרות לובשות טוטאל לוק מהחנות בה הן עובדות, לרוב בתוספת נעלי פלטפורמה ענקיות, מה שמעניק להן מראה של בובות בראץ מהממות שהרצון להיראות כמותן בטוח מסייע למכירות.

Roppongi, Midtown, Ginza – אזורי היוקרה של טוקיו. שכונת גינזה היא המקבילה היפנית לשאנז אליזה, שם נמצאים כל מותגי היוקרה וחנויות המעצבים. באזור רופונגי ומיד-טאון המחירים לא זולים בהרבה מגינזה, אך הגלריות היוקרתיות והבוטיקים הייחודיים מקנים לו אווירה אומנותית יותר. מי שלא מתכוון להוציא סכומי עתק יכול להתרשם מהארכיטקטורה, בתי הקפה המסוגננים, וגם סתם לשוטט בחנויות ולספוג את האווירה – חברתי ואני העברנו במיד-טאון יום שלם ולמרות המראה התרמילאי שלנו קיבלנו יחס מופתי ונעים וזכינו להרגיש קצת האיי-סוסאייטי.

Muji – רשת יוניקלו (Uniqlo) כבר מספיק מוכרת בארץ ולכן לא ארחיב עליה, ובמקומה אדבר על רשת מוכרת קצת פחות אבל מוערכת הרבה יותר: מוג'י. אתאר אותה כבת כלאיים של איקאה ו-COS,  מפגש מזוכך ומדויק בין היפני לסקנדינבי. הקו הנקי והמינימליסטי של מוג'י מציע לא מוצר אחד אלא חיים שלמים של אסתטיקה ויופי: כלי בית וציוד משרדי מעץ וחומרים טבעיים, מוצרי טיפוח אורגניים שגלומה בהם הבטחה לעור חרסינה יפני בר השגה, וכמובן – קולקציית בגדים אלגנטית ולא מתאמצת העושה שימוש בבד הפשתן לא כטרנד אלא כהצהרה אקולוגית של ממש. הסניפים עצמם מעוצבים באסתטיקה מעוררת השראה, ובתוספת פסקול חלילי המתנגן ברקע וניחוח משכר הנידף ממבשמי האוויר הנמכרים שם – הקניה במוג'י היא חוויה מיסטית במחוזות המינימליזם.

תחנות רכבת – ההמלצה האחרונה שלי היא אולי המפתיעה ביותר, וכדי להבין אותה נסו לשכוח כל מה שידעתם על רכבות. לרכבות ביפן יש סטטוס ייחודי שקשה להסביר, מעבר לכך שהן מהמתקדמות בעולם התחנות עצמן עצומות והן מהוות מרכז החיים הפועם של הערים הגדולות. כל תחנת רכבת מרכזית מתהדרת בשלל מסעדות ובחנויות איכותיות המתפרשות על מספר קומות, משהו בסגנון של בתי כולבו אירופאיים. קשה להגיד אם זו ברכה או קללה להיות מוקפים בחלונות ראווה בזמן ההמתנה לרכבת, אך עם קצת איפוק ובקרה עצמית אפשר לגלות מבחר לא מבוטל של מותגים שווים ואיכותיים במחירים שפויים.

פוסט נוסף ואחרון הגיע לסיומו, ועדיין – כל המילים שבעולם לא יצליחו לתאר את יפן. שמחתי לחלוק כאן את החוויות, המסקנות וההמלצות מהטיול שלי (משרד התיירות היפני, אם אתם קוראים את זה – מקווה שהצלחתי להיות שגרירה מוצלחת ומחכה לעיטור הכבוד שלי). אריגטו וסאיונרה 🙂

פריטים בפוסט שנרכשו ביפן: טופ משובץ: WHO'S WHO Chico, חצאית: Muji, נעליים צהובות: Diana | שמלת אוברסייז: Cepo, תיק קנבס: 21_21 Design Center, עגילים: דוכן בתחנת הרכבת של קאנאזאווה | מכנסיים: Le. Coeur Blanc | ג'ינס: Emoda, קימונו תחרה: Envym, (חנויות ב- Shibuya 109) | חולצה מכופתרת ומכנסיים: Muji.

נועה בר-ניר

About נועה בר-ניר

חיילת משוחררת ושופוהוליק בקבע. אוהבת תאטרון, קולנוע, ספרים, עיצוב, ואת פרנק סינטרה. מתבטאת הכי טוב במילים ובבגדים, מאמינה בפיות ובקניות באינטרנט.