כשים המלח פוגש את מרוקו הקטנה

כשים המלח פוגש את מרוקו הקטנה

כל האטרקציות החדשות סביב ים המלח מאת שני בן יעיש שמוראק.

 
 

את דינה דגן פגשתי לראשונה כשהגעתי לסיור בצפון ים המלח. אני מודה שעד אז לא שמעתי עליה, אבל ברגע שהכרנו, זאת הייתה אהבה ממבט ראשון.
אל ים המלח הגעתי כדי לבדוק מה חדש באזור ולהמליץ לכם על מסלולי טיול ומקומות ששווה לבקר בהם. הפעם, בחרתי להתרכז בצפון ים המלח ולהפתעתי לקח לנו בדיוק שעה וחצי מהרגע שיצאנו מתל אביב ועד שהגענו לחוף ביאנקיני.

הסיפור של החוף הזה שהוליד בהמשך כפר נופש מרוקאי מתחיל אי שם בתחילת שנות האלפיים. גיבורה אחת, דינה דגן שמה, החליטה שזה הייעוד שלה בחיים והיתר, היסטוריה.
אני תמיד אוהבת לכתוב על גיבורות. יש מהן הרבה כאן אצלנו בארץ אבל לצערי, חלקן הגדול לא מקבל מספיק הכרה.
דינה מסתבר, עברה חיים קשים לצד גבר מכה. היא נישאה כשהייתה בת שבע עשרה ונאלצה לברוח עם ילדיה ולהסתתר במקלט לנשים מוכות בכדי להציל את עצמה ואותם. למרבה הפלא, אתם לא תשמעו ממנה על כך דבר. אתם כן תשמעו ממנה על עשייה, על אהבת חינם, על אחדות ועל מתן הזדמנות שנייה.
אני אעשה ספוילר ואספר שהיום דינה דגן הגיעה אל הנחלה. היא מנהלת את כפר הנופש המרוקאי ביאנקיני בצפון ים המלח לאחר שבנתה אותו במשך שנים בעשר אצבעות, ועכשיו אני אספר לכם את הסיפור שלה, כי ראוי שיסופר.

הימים הם ימי תקופת האינתיפאדה השנייה בירושלים. שנת 2002 הייתה שנה קשה של פיגועי טרור. באותה העת דינה מנהלת פאב מצליח בירושלים, היא כבר דמות מוכרת בעיר והעסקים משגשגים. דינה שמשנתה הייתה מאז ומעולם אהבת אדם באשר הוא, מעסיקה לא מעט עובדים פלשתינים שהופכים לאט לאט לבני משפחה.
ערב אחד דינה מרגישה צורך להישאר בבית ולא להגיע לפאב. בשעת לילה מאוחרת היא משנה את דעתה וממהרת אל המקום בתחושה לא טובה. במקום היא פוגשת באחד מעשרות הסוחרים שאיתם עבדה, כשהוא מתנהג בצורה מוזרה. היא עוקבת אחריו כל הערב עד שמוצאת אותו בשירותים עם שקית חשודה. בשלב מסוים הוא נעלם ולתדהמתה היא מגלה שבפאב שלה הושאר מטען נפץ במשקל של שמונה קילוגרמים. דינה מבינה שאם לא תתעשת, מאות הילדים שהגיעו אל הפאב שלה לחגוג, ימצאו את מותם. היא תופסת את המטען היטב ורצה איתו החוצה תוך שהיא מזעיקה כוחות בטחון גדולים ובכך מסכלת פיגוע תופת ענק ומצילה את כולם. בהמשך היא משתפת פעולה עם השב״כ עד לתפיסתו של המחבל( שנמצא עד היום במאסר) אבל אז היא מבינה שבכדי למצוא שקט, היא חייבת לעזוב את ירושלים ועוברת לצפון ים המלח. לאחר תקופה קצרה היא מחליטה שהייעוד שלה הוא לאחד לבבות. תחילה היא פותחת מסעדה וישנה באוהל. ביום היא מארחת ובלילה היא רוקמת חלומות חדשים, גדולים מהחיים אל מול כיפת השמיים במקום הנמוך בעולם. היא נלחמת על מקומה ומסרבת לעזוב גם כשהצבא מתעקש. לאט לאט היא צומחת ואיתה המקום, שהופך למוקד עליה לרגל. המסעדה הקטנה הופכת למלון, המלון לכפר נופש עם וילה מרוקאית מרכזית, חאן לקבוצות, מתחם קמפינג וגני אירועים.
זה הסיפור המופלא של דינה דגן על קצה המזלג.

 
 

קשה לתאר במילים את כפר הנופש של דינה שנבנה בצלמה ובדמותה. את כל הפריטים היא מייבאת היישר ממרוקו, משלב הריצופים ועד לריהוט האותנטי. כשנכנסים לכפר הנופש בפעם הראשונה, יש מן תחושה שאתה מתהלך בתוך גלויה. שום דבר במקום הזה איננו שגרתי. הכול כמו נלקח מסרט. הבובות הפזורות בחוץ ובפנים, הריהוט המיוחד, חדר המלח שנמצא בגינה ובו כיסאות מלכים וכמובן הנוף היקר מפז של ים המלח.

כפר הנופש ממוקם סמוך לכמה אטרקציות מקסימות ששווה לבקר בהן. למרות שמדובר בים המלח ובחופשת בטן גב, תמיד כיף לעשות אתנחתא קלה ולראות עוד מקומות חשובים באיזור, הנה חלק מהם:

חוות האפרסמון

חוות האפרסמון משמשת כחממה לגידול ופיתוח של חקלאות מקומית של צמחי תבלין ומרפא. אל תצפו לאפרסמונים הכתומים והעסיסיים משום שלא מדובר בפרי המוכר אלא בצמח שגדל באזור והשמן שמופק ממנו היה לעזר בימי בית המקדש. גיא ארליך, היזם שעומד מאחורי המקום שם לעצמו מטרה לחנך לתיירות ערכית, חינוכית. במקום מייצרים שמנים אתריים ואפילו שמנים שהיו משמשים לריפוי בתקופת בית המקדש. האפרסמון המקראי מסתבר הוא בעל סגולות נפלאות ואם אתם מגיעים לצפון ים המלח שווה לעצור בדרך לסיור מודרך.

גלריה מינוס 430

לפני כשנתיים יצא לדרך המיזם החשוב הזה שנולד מתוך הבנה שים המלח גוסס לאיטו. הרעיון היה לקחת מרחב מחייה וליצור ממנו מתחם אמנותי עם אמירה בועטת. למיזם התגייסו עשרות אמנים מהארץ ומהעולם, ביניהם גם כאלו מתחום אמנות הרחוב. כל אמן התבקש ליצור אמנות שעוסקת בהצלתו של ים המלח, בקשר המיוחד בין תושבי יריחו לתושבי ים המלח, בדו קיום המופלא או במצב הגיאוגרפי של האזור.
כל הפרויקט מבוסס על תרומות בלבד, מתוך הבנה שחייבים לשנות את המצב.
התוצאה מדהימה. היצירות פתוחות לקהל 24/7 והן פשוט מהממות.

מפעל המלח

לא רחוק מביאנקיני תפגשו את הר המלח. מסתבר שבמקום קיים מפעל המלח הגדול באזור. ג'ורג' חאלד, בעלי המפעל מייצר מלח שולחן לישראל, לרשות הפלסטינית, לגדה ולמדינות אחרות בעולם כמו רוסיה, אלבניה, ירדן ועוד. בהחלט שווה ביקור.

ועכשיו אחרי שסיירנו באזור אני חוזרת לדינה דגן. החזון של דינה דגן היה להפוך את כפר נופש שלה לכזה שמאפשר דו קיום. גשר לשיתופי פעולה בין עמים שרק רוצים לחיות זה לצד זה בשלום. זאת אגב הסיבה שרוב העובדים שלה מגיעים מהגדה המערבית.

פתחנו את הביקור בסדנא מיוחדת שהעביר לנו אבו סעד הידוע בכינויו "איש החול". הוא הגיע לכבודנו היישר מחברון. יחד איתו יצרנו אמנות בחול(ניסינו ליצור, על מי אני עובדת). שום מילה על מלחמות, פוליטיקה או סכסוך בין עמים לא הוזכרה כאן. בהמשך יצרנו כדים באובניים כשהקדר המומחה שהעביר לנו את הכלים להכנת הכד המושלם לא דובר עברית כלל ואילו אנחנו לא דוברי ערבית. תכלס, יש מצב שפיצחנו את השיטה, פחות דיבורים ויותר מעשים.

לאחר שסיימנו עם סדנאות היצירה שהמחישו לנו את מהות שיתוף הפעולה בין העמים פרשנו לחדרינו לנוח. חדרי האירוח בהם ישנו מייצגים מגמה אקולוגית בכפר הנופש. הבנייה היא קלה, המבנה מיוחד ולא שגרתי.
לאחר מנוחה קצרה יצאנו לסדנת ספירולינה עם הנטורופתית יהודית לוי ואם עדיין לא התמרחתם בספירולינה קרה בשם הגוף והנפש, רוצו לעשות את זה. זאת חוויה נפלאה ועור הפנים אח"כ נראה מושלם!

בתום הסדנא לקראת השעה שמונה בערב הגענו לחלק היפה והמרגש של היום הזה שמרגע לרגע הפך לאירוע יוצא דופן.
בחדר האוכל חיכתה לנו חוויה בלתי רגילה.
ביאנקיני כאמור מבוסס כולו על הקונספט של מרוקו הקטנה. התפאורה במקום היא תפאורה מרוקאית אותנטית מושלמת, האוכל הוא אוכל ערבי, על הקלידים שהוצבו במקום ניגן לו בשמחה זמר מיריחו כשהוא שר בעברית מרגשת את ״אח שלי מתחתן״ של מוש בן ארי וברקע רוקדים חיילי הנדסה לובשי מדים שהגיעו לביקור במקום.

זה קרה במקרה כשנכחנו במקום אבל מסתבר שזה קורה כל הזמן. פלוגת חיילים שנתקעה בעיצומו של תרגיל בגשם זלעפות ללא קורת גג להעביר את הלילה הקפוא. דינה ששמעה על כך מיד הרימה את הכפפה ודאגה לחיילים למקום לינה כולל ארוחת ערב ומופע לנשמה. כזאת היא דינה מסתבר. כולה לב. כך יצא שאל המלון הגיעו כעשרים חיילים צעירים, עייפים אך מרוצים( איך לא??) והצטרפו לחגיגה מרוקאית נטולת דאגות, כשהסכסוך בין העמים נראה רחוק מאי פעם.
קשה לתאר במילים את מה שחווינו באותו הערב. נגן פלשתיני, חיילים שרוקדים ודינה אחת שמנצחת על הקונצרט האסקפיסטי הזה.

דינה מקדישה את חייה למקום. היא משתדלת לא לצאת ממנו כלל. כששאלתי אותה אם לא חשבה במהלך חייה להתחתן שוב, היא אמרה שהזוגיות היציבה היחידה שהיא רוצה בחייה היא עם בן הזוג הנצחי שלה, הלוא הוא כפר הנופש. היא גדלה והתפתחה לצידו. זה לא המקום המפואר ביותר שראיתי בחיי, יש בו מן הפשטות הזאת שקצת מזכירה את התמונות מסיני ובד בבד את העושר המרוקאי. חדר האוכל יפהפה, שני בתי כנסת עומדים לרשות האורחים שמגיעים כדי לקיים במקום שבת חתן, חדרי האירוח המרוקאים גורמים לאורחים להרגיש במרקש ואפילו דינה בעצמה היא חלק מהתפאורה. הלבוש המסורתי, הווייב שהיא משרה, האוכל שהיא מכינה עם מיטב הטבחים שעובדים לצידה. כל אלו באמת הפכו את החוויה שלנו במרוקו הקטנה לבלתי רגילה.

ביאנקיני: biankini.co.il

"כמה אבני חן מפסיד אדם, מפני שאבד לו אורך-הרוח לדבר עם הבריות ללא תכלית וכוונה - אלא סתם, כדי להכירם."
-יאנוש קורצאק

שלכם, שני.

*תודה לצלמת גלי מרגלית על שהנציחה את הרגע

קצת עליי

שני בן יעיש שמוראק, אימא, מגישה, עורכת תוכן, יוצרת תוכן, כתבת נדל"ן וצרכנות בארץ ובעולם.
אשמח לענות לכם על שאלות כאן ובדף האינסטגרם שלי.
חפשו אותי באינסטגרם: shonbenyaish@

אז מה חשבתם?

שתפו איתי

אולי יעניין אתכם גם:

הכתבות הנצפות ביותר בקטגורית לוקאל, נסיעות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *