דרומה לערבה

דרומה לערבה

מסלול הטיול שלנו לתמנע ולאזור הערבה.

נסענו 3 חברות (אפרת וכטל, לי לוטן ואני) לטיול בדרום הארץ עליו חלמנו כבר מזמן וכותבות לכן כאן (ירדן ווכטלית) איפה בדיוק היינו ומה ההמלצות שלנו.

עם תקופת הקורונה, לא מעט ישראלים נאלצו לוותר על החופשה המסורתית בחו"ל ולהישאר בארץ, אבל הצורך בנופש ושבירת שגרה עדיין נוכח, בטח שעוד בימים לא ברורים כאלו. הרבה אנשים גילו רק עכשיו מקומות יפים בארץ ובניהם את סוד הקסם של המדבר. אנחנו מודות, גילינו אותו כבר קודם, ויש לנו חולשה למראות המרהיבים של הרי החול המדבריים, הצבעוניים.
החלטנו הפעם על נסיעה לפארק תמנע, אל מוזיאון הטבע המרשים שמכיל גם את השקט של המדבר, את הנופים אבל גם לא מעט פעילויות שוברות שגרה ואפשרות לטייל ולהנות מהארץ הקטנה אבל הכל כך מרשימה שלנו.


כמה טיפים לפני שנתחיל לפרט בפניכם את מסלול האטרקציות שלנו:

למרות שנהוג לחשוב שהמדבר הוא יבש וצחיח, יצא שנפלנו על סוף שבוע קשוח מאוד בו גם היה 50 מעלות וגם לא מעט אחוזי לחות, ככה שלמזלכם, מרגע קריאת הכתבה, אתם כבר נמצאים במזג אויר יותר נוח לטיולים בדרום, אבל לפני הכול אל תשכחו כובע ומלא מים, כי זה אולי נשמע כמו מדריך טיולים נודניק, אבל יותר מאיזה אגם לראות או באיזה קניון לטייל, זה לגמרי הטיפ הכי חשוב שניתן לכם. 
באורח פלא לא כולנו (כלומר ירדן) הכרנו את טריק ה"מיקי מיקי" שבטיולים שנתיים עושים לילדים כדי שישתו הרבה מים, אבל אנחנו סומכות עליכם שאתם מכירים ולא תפסיקו לשתות עד שלחבר לצידכם נגמר האויר והוא לא יכול להמשיך ולומר "מיקי מיקי". 

טיפ שני שחשוב לדעת: 
מקום הלינה שבחרנו: הקרוואנים, נמצאים כעשרים דקות בתוך הפארק עצמו, והמרחבים הם אכן עצומים, מה שאומר שיש מרחק בין מקום למקום, ככה שעדיף לבחור את הפעילויות שהכי תרצו על מנת שתוכלו להנות ולשהות בכל מקום יותר זמן ולנוח בין נהיגה אחת לשנייה. אנחנו רצינו להספיק הכל ותכננו לו"ז צפוף בלי לקחת בחשבון שיקח לנו בין עשרים דקות לשעה להגיע ממקום למקום ולעיתים סיימנו אטרקציה עם הלשון בחוץ. 



התחנה הראשונה שלנו בדרך אל סוף השבוע הקסום, הייתה עצירה באחד המקומות הסודיים והיפים בארץ- קיבוץ נאות סמדר, שממוקם כ-70 ק"מ צפונית לאילת. מדובר בקהילה שיתופית בה חיים כמאה בני קהילה שעובדים ומקיימים את הקיבוץ. נכנסו לסיור ביקב, טעמנו מהיין ועברנו על יד המחלבה, נאות סמדר מייצרים גם סבונים טבעיים וכמובן תמרים, שאת כל המוצרים ניתן לרכוש בפונדק נאות סמדר שם עצרנו לארוחת צהריים. גולת הכותרת במקום היא ללא ספק בית האומנויות של הקהילה, שנבנה על ידי חברי הקיבוץ, בית שנראה כמו ארמון מהחלומות בגווני פסטל ורודים ותכולים, ובו הם מארחים סדנאות וריטריטים שונים, ופשוט יש תחושת קסם שנוצרת במקום. וכטלית חיכתה המון זמן כדי להגיע לבית האומניות והצטלמה שם כ-500 תמונות מכל זווית.

בימים ראשון עד שישי יש סיורים עצמאיים במקום (ללא תיאום בשעות הבוקר, מטלפנים משער הקיבוץ ואפשר לסייר באופן עצמאי בבית האומנויות וביקב). מי שרוצה לצלם שם הפקה צריך לתאם מראש.

משם הגענו לבית שלנו לשלושת הימים הקרובים, פארק הקרוואנים בתמנע. הדרך כבר נראתה כמו מתוך גלויה, או יותר נכון, למי שגדל בשנות ה-2000, כמו סיור בתוך הקליפ של בריטני ספירס "not a girl not yet a woman"' וכן, לא התאפקנו והרמנו מחווה, כי בכל זאת איטס בריטני ביץ'.

בדרך הקסומה, נוסעים לאט, גם כדי להנות מהדרך, אבל גם כי מידי פעם מגיחים איילים מתוקים וכדאי שלא לבלום עצירת פתע ולסכן אתכם ואותם.

כבר מהדרך אפשר לראות את גבעת הבורג ואת הרי הספינקס- קניון הפרצופים ולקראת השקיעה, כשהשמש ירדה והיה נעים ובטוח יותר לטייל, הגענו בליווי אודי המדריך האלוף לאתרים של הפארק- הפטריה והפטריה וחצי, ולסיור עששיות לילי בעמודי שלמה, כשאורות מאירים את הדרך ועל ההר מוקרנת הולוגרמה של חיות המדבר. כמה שנראה יפה בתמונות, במציאות אפילו יותר. הטיולים עצמם נוחים לכל אדם, גם אם אתם לא טליינים וחובבי טראקים, מסלול ההליכה נוח וקצר יחסית, כמובן שתלוי לכמה זמן אתם עוצרים כדי להצטלם, אצלנו אתם יכולים להניח שהמסלול היה ארוך מן הצפוי.

הקרוואן שלנו, היה כל מה שהיינו צריכות, קודם כל ממוזג! ודבר שני מקום נוח להניח את הראש, להישטף מהחול והחום ולהתכונן לארוחת הערב. בחרנו לישון שלושתנו בקרוואן אחד כך שהיה טיפה צפוף (בכל זאת שלוש מזוודות ענקיות) אבל הוא לגמרי יכול להספיק למשפחה. 

מקולחות ונקיות (עשינו לעצמנו גם ספא בקרוואן- לצפייה הקליקו) יצאנו לעבר ארוחת הערב בביתו של השף אוהד לוי (054-6621482), שיצא כך במקרה שהוא חבר ילדות של עומריקו, שלמד איתו באותה הכיתה בנהריה, אז מיד הרגשנו בבית! אוהד ואשתו ילנה, אירחו אותנו לערב הכי טעים שיש, שתכלס גם מתל אביב היינו נוסעות במיוחד בשביל לחוות זאת שוב, ארוחה בסגנון איטלקי עם פיצות מהטאבון, רביולי גבינות שאנחנו עזרנו להכין, סלטים מרעננים ובוראטה מדויקת.

סיימנו את היום בבטן מלאה, מותשות ומרוצות ומיהרנו לישון, כי יום ארוך מאוד עמד לפנינו.

היום השני


התעוררנו בחמש בבוקר, הכל כדי להספיק לסיור הזריחה שעשינו יחד עם ענבל, לראות את השמש העולה מבין הקשתות, מחזה נדיר ביופיו ששווה לוותר על כמה שעות שינה בשבילו (ובשביל ירדן להתעורר במיוחד מוקדם כשעומרי בבית עם גפן ולני זה אומר ששווה את המאמץ). משם לא יכולנו לוותר והגענו שוב לעמודי שלמה, הפעם לראות אותם באור יום ולהנות מהמרחב המטורף והמרהיב של החול המדברי.

היום השני הוקדש בעיקר לחיות המדבר, בפארק הציפורים זכינו לחוויה הנדירה, גם אם המלחיצה (בעבור וכטלית) של שחרור ציפורים שהיו פצועות, טופלו ורופאו וכעת הן משוחררות להמשך הנדידה שלהן, המשכנו לאגם הפלמינגו, מה שגרם לנו לרגע להרגיש כאילו הגענו לסיישל, כשהציפור היפה עצרה להתרעננות בדרכה מטורקיה אל עבר אפריקה. הן ניתנות לצפייה רק דרך משקפת, ולא ממש קרובות אליכם, מי יודע, אולי גם הן שומרות על חוקי הקורונה.

פיצינו על המרחק, בסיור רכבי חי-בר יטבתה, שם יען התחברה אלינו וכמעט הוציאה לנו את העיניים כשהתקרבה והחלון היה פתוח! הכרנו ערודים (חמור קדום עם גרבי ברך כמו זברה!), ראם לבן, דישון ועוד חיות שגרמו לנו להרגיש שאנחנו נמצאות ממש בתקופת שלמה.

 
 

כדי למלא מצברים, המשכנו לגדיד תמרים במטעים של קיבוץ אילות, הקיבוץ הדרומי בארץ, עלינו ממש עד לקצה הדקל כדי לגדוד את התמרים שנשרו מהעץ היישר לתוך השקיות שמוכנות להם, וקצת לנשנש את הפרי המתוק.

אחרי הנשנוש, המשכנו לאגם הנעלם, אחד המחזות היפים בישראל, כשמפסגת ההר, ניתן לראות את האגם בצבעי הטורקיז, או כמו שהנסיך הקטן היטיב לנסח - "סוד יופיו של המדבר הוא, שהוא צופן אי שם בחובו מקור מים חיים". ניסינו לרדת אל האגם עצמו, אבל החום הכריע והבנו שזה מסוכן מידי, אז קחו בחשבון, שאולי עדיף לעצור לרגע להתרשם מהיופי הרב ולא לדחוק בקצה גבול היכולת, כי זה לא היה רק היכולת שלנו, אפילו הטלפונים עצמם התחממו והפסיקו לעבוד בחום הזה. 

 
 

אז החלטנו שאת הפיקניק שתכננו, עם האוכל הבייתי שרכשנו ב"כפות תמרים" נערוך באגם תמנע שצמוד לקרוואן שלנו. האגם בתמנע הוא אגם מלאכותי שנוצר כדי שתהיה נקודת מים קבועה לבעלי החיים ולנופשים באתר עצמו, וכנראה בדיוק בשבילנו.

לארוחת הערב זכינו להתארח במושב אליפז אצל רוברט ביטון (053-7710006) ושלי, שהכינו ארוחה בסגנון פיוז'ן מרוקאי-הודי, כשכל אחד מהם מביא את עולמו אל תוך השולחן, מה שיצר חגיגה של טעמים, טאלי הודי מסורתי לצד סלטים מרוקאים עשירים, וקינוח מרענן במיוחד של פרפה חלבה עם אניס ונענע.
הפעם מיהרנו עוד יותר לזמן השינה, כי השעון המעורר הוקדם בשעה וכוון ל-4 בבוקר! אנחנו חיות על הקצה!

 
 

היום השלישי


התעוררנו עוד לפני עלות השחר, כדי להספיק להתארגן, להתרענן, ללגום קפה ולצאת כבר בחמש בבוקר, לנסיעה של שעה לכיוון הקניון האדום. זה נשמע אולי טכנית מורכב ומעייף, ורגע בו תעדיפו להישאר לישון עוד קצת בקרוואן הממוזג, אבל תאמינו לנו, לא הייתם רוצים לוותר על הסיור הזה, וכשתגיעו, פשוט לא תאמינו שזה ממש כאן בארץ.
הגענו ב-6 בבוקר לפגוש את ערן- או בשמו המקצועי "מר מדבר" שחיכה לנו בלוק מסורתי של מדריך טיולים עם כאפייה לבנה לראשו ועם פינג'אן של תה ממותק, שישר שם לנו חיוך על הפנים ועשה לנו מתוק בלב והתחלנו בצעידה. בגדול לכל הטיולים מומלץ מאוד להגיע בנעלי הליכה נוחות, אבל בגלל שזה לא כזה טיול מורכב, אפשר גם להסתפק בסנדלים סגורות. והכי חשוב לא לשכוח את הכובע. מר מדבר דאג לנו והביא מראש עוד ארבעה בקבוקי מים קרים וטרח לעצור כל כמה דקות לעצירת התרעננות, תוך כדי שהוא מספר לנו על הצמחים, על צמח הלב הרעיל ועל משלים יפים מתקופת התנ"ך שרלוונטים למקום.

עייפות אך מרוצות, נפרדנו ממר מדבר והמשכנו אל עבר התחנה האחרונה בטיול שלנו, ארוחת בוקר מפנקת בחוות ערנדל, אל מול נוף עוצר נשימה, אכלנו ארוחת בוקר ישראלית כיפית של ביצים לפי בחירה, אינספור סוגי מטבלים, קישים וגבינות, ואחרי הלו"ז הצפוף ועמוס בכל טוב, עצרנו לרגע רק לנשום ולהנות מהשקט ומהאווירה הקסומה.

 
 

תודה לאסף בוחבוט מ-visit2israel ולליטל שמואלי מנהלת התיירות בערבה הדרומית על כל העזרה ותכנון המסלול המושלם.

אז מה חשבתם?

שתפו איתי

תגובות

Comments 2

  1. היי
    ההמלצות מהממות !! רציתי לדעת אם את מכירה צימרים באיזור הדרום (פחות מתאים לנו קראוון) … תודה ❤️❤️❤️

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *