Street style with Yuval Kaspit

Street style with Yuval Kaspit

בלוגרית האופנה ומנהלת הקהילה יובל כספית מתארחת במדור הסטריט סטייל.

 
 

יובל כספית, בת 24 מתל אביב (במקור מראש העין). התחילה לפני שנה בלבד לעסוק באופנה ויצרה סביבה קהילה של כמעט 30 אלף נשים. לתוך מילון המושגים ושגרת הקהילה הטמיעה את סגנון ה"צפארי" אבל גם עוד הרבה הרבה מעבר לאופנה.

קודם כל, איזה כיף שקבענו את הצילומים סוף סוף 🙂 זה מאתגר בתקופת קורונה. איך את מסתדרת ומתנהלת?
עם הקורונה? אני מאד מפחדת, זאת האמת. אני משתדלת להשאר בבית ולהמעיט ביציאות החוצה ובטח ביציאות המוניות. את רוב הפגישות העסקיות שלי העברתי לזום. פרויקטים גדולים שהיו צריכים להתחיל – נדחו וחלקם בוטלו. אבל השכלתי להסתגל לתקופה ולהעביר את מרבית העבודה אל תוך הסביבה הבטוחה שלי. יש פרויקטים גדולים ומרגשים שעתידים להגיע ממש בקרוב. אני כל הזמן בעשייה, מחשבה, על הצעד הבא והעתיד הקרוב והרחוק.

איך הכל התחיל? תמיד אהבת אופנה?
תמיד אהבתי אופנה. תמיד ידעתי שאני טובה בזה. תמיד קיבלתי מחמאות על הלבוש. כבר בגיל צעיר, היו לי בלוגים של אופנה בישראבלוג שבהם ייעצתי לבנות, צעירות ומבוגרות ממני. תמיד אהבתי להתלבש אחר, שונה. כמו שאני אוהבת. צפארי 🙂
לאט לאט התבגרתי והבנתי. שאני מאוד אוהבת את זה, ולדעתי גם מאד טובה בזה. אבל לא ידעתי איך לעזאזל הופכים את זה למקצוע. אז החלטתי להתחיל להתנסות בעבודות שונות ומגוונות בעולם האופנה. עשיתי סטיילינג אישי, התלוויתי לסטייליסיטיות בתעשייה, למדתי תפירה, בדקתי ובחנתי קורסים, בארץ ובחו''ל. אבל זה לא התכנס למשהו אמיתי שנתן לי ערך מלבד התנסות. בצבא שירתתי ב-8200 כחוקרת מודיעין סייבר ולאחרי השירות, התחלתי לעבוד בהייטק באותו תפקיד שבו שיררתי בצבא. עדיין חיפשתי משהו שיעשיר אותי אופנתית. הבנתי שבארץ אין הרבה מבחר של קורסים (חיכיתי במיוחד לקורס קניינות שייפתח בשנקר אבל הוא כל פעם נדחה) אז התחלתי לבחון קורסים בחו''ל. אבל הבנתי שזה רחוק ממני ודורש יותר ממה שאני מוכנה להקריב. אז פניתי ללימודים אקדמיים כדי להניע את הגלגלים בראש למקום אחר. התואר סיפק לי הרבה חוויות, הרחבת אופקים, ובעיקר סטירה קלה. הייתי במקום שכולם יודעים בדיוק מה הם רוצים לעשות עם התואר. ואני לא. זה ממש לא הדבר היחיד שגרם לי לפנות ללב ולרדוף אחרי התשוקה שלי, אבל זה היה הקש. הבנתי שזה הרגע להחליט. העתיד הוא עכשיו ואין זמן לבזבז. וכך, באמצע שנה ב' שלי, התקשרתי לאריאן ואמרתי לו שאני הולכת על זה. מאז עברה רק שנה וקצת, והנה אנחנו כאן.

עד כמה האופנה תופסת מקום בחיים שלך?
מעבר לעובדה שאני עוסקת בזה ולכן זה בהחלט עוטף אותי כל יום כל היום, אני רואה באופנה הרבה מעבר למקצוע. בעיניי, הכל נגמר ומתחיל בזה. זה הרושם הראשוני, אבל זה גם דלת להכנס פנימה אל הראש, המחשבות והנפש של האדם.
אופנה משלבת בתוכה יצירתיות, חדשנות, יציאה מהקומפורט זון, ביטוי עצמי, חותמת אישית, חקירה עצמית ועוד כל כך הרבה מעבר – כל אלו הם יכולות וכישורים שבעיניי נכון וחשוב לאמץ אל שאר תחומי החיים.
אני מתעקשת לתרגל את כל אלו כשאני חושבת על לוקים, ליום יום וגם להפקות, צילומים, אירועים וכד'.

תפסת תאוצה ברשתות ממש מהר 🙂 מברוק! לא מובן מאליו במיוחד שיש הרבה בנות ברשת שאוהבות את התחום- מה הסוד ?
אין סוד. הייתי פשוט אני. לא ניסיתי להיכנס למשבצת של "בלוגרית", לא שכפלתי משהו שקיים והצליח. פשוט הייתי אני. השמעתי את הקול שלי, העברתי את המסרים שחשובים לי, השתמשתי באופנה באופן שאני יודעת וניסיתי להעניק קצת מכל זה הלאה, לחברות הקהילה. וזה הצליח. נשים מהממות מכל רחבי הארץ, במגוון גילאים אהבו את מה שהן ראו, התחברו מהזווית שלהן ורצו לדעת וללמוד עוד.
ובזכותן אני כאן היום. ממשיכה לעשות את מה שאני אוהבת, בשבילן, בשבילי ובשביל כל הקהילה שבנינו ביחד.


חולצה ומכנסיים: סטייל פור רנט // תיק: מנגו // תכשיטים: סה קלייר וקוקונט לאב

למי שלא יודעת תוכלי להסביר מה הכוונה ב"קהילה"?
קהילה זו קבוצת אנשים, או במקרה שלי – נשים. שמתאגדות ביחד, במטרה להיות ולהרגיש חלק ממשהו גדול יותר, שמאפשר לנו ללמוד זו מזו, להתפתח גם אופנתית, אבל גם בעוד היבטים נוספים אחרים. כולנו בוחרות יום יום להמשיך ולקחת חלק בקהילה כי אנחנו יודעות מה התחושה שהיא מעניקה לנו. בטחון, אכפתיות, הזדהות, על מצע של ערכים ועקרונות שאנחנו כולנו מעריכות, כבוד, פרגון, סקרנות, חשיבה, חתירה לידע, והבנה שכל אלו זה הבסיס לאופנה ול"סטייל".
יש לנו גם קהילת פייסבוק שהקמתי על מנת לאפשר את השיח בין חברות הקהילה לבין עצמן, ולא רק דרכי. הרגשתי שהן ממש יכולות להיות חברות ולהתחבר זו לזו, על סמך כל מה שציינתי. והקהילה הזו משגשגת ופורחת וכולן נרתמות לעזרת כולן וזה מהמם ומרגש לראות.

איזה פריט הוא האולטימטיבי מבחינתך בקיץ?
של דק שמשמש כעליונית. אני יודעת שחם ברמות לא הגיוניות. אבל עדיין, יש לי בעיה ללכת עם קצר וקצר. לכן אני תמיד נעזרת במשהו דקיק וקליל מעל, כדי שייתן את הכיסוי מצד אחד, ומצד שני, שלא יכביד או יחמם. בקיץ יותר קל לשחק עם פריטים, כי אין את אילוץ מזג האוויר של הקור והגשם, ואפשר לתת לבדים המתנפנפים, הקלילים והכיפיים מקום ביטוי.
הדבקתי כבר את כל חברות הקהילה בזה 🙂

איך היית מגדירה את הסגנון שלך?
נע על הסקאלה בין הקלאסי, המחויט, הנקי והאלגנטי אל הבוהמי, לעיתים אפילו מעט צועני.
אני מאד אוהבת להתנסות בסגנונות חדשים וחושבת שהחקר האופנתי העצמי הוא חשוב להתפתחות אל עבר השלב הבא מבחינת זהות אופנתית. למשל, אני לא לובשת כמעט בגדים יומיומיים ספורטיביים, אבל לאחרונה כן הצלחתי לשלב טופ ספורט בלוק, ועדיין הוא יצא מאד קלאסי ונקי.
עוד דוגמה – רוב הצבעים שלי הם צפאריים, אבל אני כן שואפת לחרוג מהפלטה אל עבר איזורים חדשים שמעניינים אותי, כמו צבעי הפסטל והפטרנים למשל. ואני דואגת כמובן להדריך וללמד איך אני עושה את השילובים האלו.


עם איזה פריט לא אתפוס אותך בחיים?
There’s no such thing.
לא פוסלת כלום כלום כלום. אין לדעת מה הולך לקרות בעולם הזה, בכל התחומים ומכל הבחינות. זה אגב גם מה שיפה ומרגש באופנה לדעתי, היא דינמית, מושפעת מהמון גורמים, אנשים, מותגים, אירועים. זאת הסיבה שהחלטתי לכתוב סמינר באוניברסיטה על הקשר בין הפוליטיקה לאופנה. ניתחתי את זה מנקודת מבט קונסטרוקטיביסטית (מהמילה קונסטרקט, בנייה, הבניית ידע) והמסקנה שלי הייתה שההשפעה אכן הדדית, אך הגורם החזק במערכת הוא הפוליטיקה, שמשפיעה יותר על האופנה מאשר האופנה על הפוליטיקה. עם זאת, היו כמה מקרים די מדהימים שבהם ההשפעה של האופנה על הפוליטיקה הייתה ניכרת וברורה לעין.
אני אוהבת לחקור, לנתח וללמוד ולכן אני חושבת שאפשר לשים כל פריט, גם הכי "מכוער", בקונטקסט הנכון לו ולאפשר לו במה מחודשת ומדויקת.

הטרנד הכי ישראלי:
הוויאנס. תכלס זה הכי נוח, אין מה לעשות. גם אני "חוטאת" בו לפעמים. אבל לדעתי אנחנו חייבות להפטר ממנו ולסגל לעצמינו מנהג של נעליים אמיתיות. גם כפכפים שהן לא הוויאנס – יתקבלו בברכה. אני על זה 🙂

בחשבון שלך מככבות בעיקר תמונות מחו"ל- זאת איזשהי החלטה שקיבלת?
ההחלטה לא הייתה להעלות רק תמונות מחו''ל. ההחלטה הייתה להעלות תמונות שמספרות סיפור, שיש בהן מסר ושהן מעבירות תחושה ואווירה. אני רואה עצמי כאמנית בתחומי ואני לא מעוניינת להעלות תמונות רק כי "צריך". אני רוצה להעלות תמונות שאני עומדת מאחורי הסיפור שלהן, שהן גורמות לי להתרגש.
בתחילת הדרך הצטלמתי יותר, אך עם הזמן, התחילה לחלחל בי ההבנה שאני לא באמת נהנית מצילומים. אני נהנית מתיעוד חוויות, בדיוק כמו שקורה כשאני בחו''ל. אבל אני לא אצור חוויות מלאכותיות בשביל צילומים.
בארץ, כמו כולנו, החיים הם מרוץ. בנוסף לעבודה שלי, אני סטודנטית ומסיימת תואר עכשיו באוניברסיטת תל אביב. אז לא ממש מוצאת את הזמן ואת ההנאה בלצאת לצילומים "כדי שיהיה לי מה להעלות לאינסטגרם". אני משתמשת בתמונות שאהבתי לצלם ושאהבתי להצטלם, פשוט כי הם היו חלק מחוויה וטיול טבעיים ואותנטיים.
כרגע אני מצלמת ומצטלמת בצילומי סטילס רק בהפקות או עבור מותגים איתם אני עובדת. אבל לא סתם ככה, בשביל הכיף. פשוט כי זה לא כזה כיף לי. ואני מאד רוצה להיות קשובה לעצמי.
האומנות שלי היום נמדדת בתכנים אחרים מאשר בתמונות. יותר בסרטונים, בהם אני יכולה להעביר מסרים ורגשות בצורה שהיא יותר קלה לי.
אם הייתי חושבת שזה פוגע בעבודה שלי, הייתי מתאמצת יותר, אבל אני מרגישה שהמודל הזה עובד טוב עבורי. וכמובן שאני מניחה שמדובר בתקופות וכנראה שזה ישתנה עוד כמה פעמים בעתיד, אבל זה הסטייט אוף מיינד הנוכחי.


בלייזר, מכנסיים ותיק: מנגו // מכנס: מנגו // גופיה; מיס נורי // נעליים: טרמינל X // שרשראות: סה קלייר וקוקונאט לאב // עגילים: מנגו לטרמינל X // מטפחת: אוסף פרטי

ומה את עושה עכשיו כשאין טיסות?
הטיסות הם לא באמת חלק אינטגרלי מהעבודה שלי. זה תמיד כיף לתעד ולעבור הכל יחד עם הקהילה שלנו, אבל זה לא שאני באמת צריכה טיסות בשביל תוכן. אם הייתי מראה לך לך את המשך הפיד שלי, היית רואה שהוא מתוכנן לעוד 4 חודשים קדימה 🙂
בכל מקרה, אני דווקא נהנית ככה, בארץ. עברנו דירה לתל אביב ואני עוד בהתרגשות ממנה וכל כך נעים לי בה שלא מרגישה שצריכה שום חו''ל כרגע.
זו אמנם תקופה קשה, שהצריכה ממני הסתגלות רצינית, אבל אני אתגעגע גם אליה, או לפחות להיבטים בה. אז מנצלת כל רגע ומקפידה לראות את הטוב ולא לחשוב על מקום אחר שהייתי רוצה להיות בו. לגמרי מוקירה תודה על מה שיש. שום דבר לא מובן מאליו.

מה בן זוגך חושב על הקריירה החדשה? בכל זאת מדובר בחתיכת שינוי שגם דורש ממנו מעורבות 🙂 אצלי לדוגמה עומרי אף פעם לא מתרגל לעובדה שהוא בעצם גם הצלם הפרטי שלי וגם לא תמיד יש לו כוח או רצון להצטלם.
אריאן תמך בי מהרגע הראשון. מאז אותה שיחת טלפון שאמרתי לו שהחלטתי ושהגיע הזמן ללכת על זה. הוא לא ידע מה זה דורש ממנו, כמו שאני לא ידעתי מה זה דורש ממני. אבל נכנסנו שנינו לעניין הזה, שלובי ידיים ובהמון אמונה.
אריאן הוא חלק עצום ומשמעותי מהעבודה שלי. הוא הצלם הפרטי שלי, הוא עוזר לי בעריכות לפעמים, הוא מתכנת עבורי כל מיני אפליקציות שמייעלות לי את הזמן. הוא עושה את זה מאהבה גדולה אליי אבל גם מהנאה ענקית מהעשייה הזאת. הוא אוהב מאד את עולם הצילום, הבימוי והעריכה, ועסק בזה עוד לפניי.
יתרה מכל זאת, הוא גם בפרונט, זה נכון. ולא תמיד קל ונעים להחשף ואכן הוא מכיל את זה בצורה די מדהימה ומעוררת השראה. אני חושבת שמעבר להבנה שלו שזה חלק מהעניין ומהרצון האמיתי שלו שאצליח, אנחנו נוהגים להצטלם בצורה מאד אותנטית, "רגילה", אנחנו פשוט אנחנו. אז זה באמת טבעי ואנחנו דואגים לשמור על זה ככה. הוא מכיל את זה (ברוב הגדול של המקרים) אבל גם אני כמובן דואגת להכיל אותו ועוזרת לו לעזור לי. הכי חשוב זו תקשורת פתוחה ונעימה, בטח בזוגיות שמשלבת גם עבודה.

איזו תמונת אינסטגרם הכי אהובה עלייך ולמה?
התמונה הזו מסמלת המון מהחיבור שלי ושל אריאן. זה היה בדרך לקו טאו מקוסמוי. היינו בדרך ליעד חדש. היה חם. ובמקום לשבת בתא הנוסעים, עלינו לגג של הספינה, החלפנו לבגדי ים ונהנינו מהרוח, מהים, מנופים.
אריאן כמובן שלף את המצלמה והתחיל לתעד את הרגעים היפים והבלתי נשכחים. בין אי לאי, בקצה השני של העולם. יחד עם המון כבודה, אבל ללא באמת כבודה. קלילים, חופשיים, נהנים מהרגע.
התמונה הזו מסמלת הרבה שקט, אור, הילה, חיוביות, אופק, תקווה, עתיד אבל גם הווה. ואלו בדיוק הסיבות למה היא עושה לי נעים וכיף להסתכל עליה.


טיפ אופנתי או מוטו:
feel yourself.צמד מילים שאמרתי לראשונה בטעות ובאינסטיקינט מצחיק לאריאן, כשהוא מדד חולצה שהבאתי לו ועל פניו היא ממש לא הייתה "הוא". צחקנו באותו רגע ומאז זה הפך להיות המשפט שבעזרתו אני משכנעת אותו ללבוש ולנסות דברים חדשים. אז אני מעבירה את זה הלאה, אולי זה יעזור לעוד מישהי, או לבן זוג של מישהי 🙂
Feel yourself אומר שאת לא חייבת לאהוב הכל ממבט ראשון, אבל זה כן אומר שאת חייבת להיות סובלנית, כמו לאנשים, אז לבגדים, ובעצם, לעצמך. תפרגני לעצמך בחקר עצמי, בהתנסות, ב"אני" קצת אחר, שבתחילה יכול להראות מעט מוזר, אבל אולי יפתח דלת למשהו חדש?
Feel yourself זה תרגישי את עצמך. תביני מי את, בעזרת הבגדים, בעזרת המחשבה על הזהות האופנתית שלך. את לא חייבת לאהוב ישר, אבל אולי אם תרגישי את עצמך עם זה קצת יותר, זה יתקבל וישנה בראש שלנו משהו. ורק בשביל הניסיון והמחקר – זה שווה.

לארון של מי היית רוצה לפלוש?
וואו. תכלס תכלס? לארון של כל הסבתות של חברות הקהילה.

יש בגד שרכשת ואחר כך התחרטת?
לא מתחרטת על רכישות לרוב. בעיקר כי אם אני לא אוהבת או לא משתמשת, אני תורמת או מוכרת.

ואיזה בגד לא רכשת והתחרטת?
כל דבר שאני שמה בסל והוא נגמר לפני שאני מספיקה לרכוש! 🙂 כן, גם לי זה קורה...


אחרי מי את הכי נהנית לעקוב?
אחרי יעל(ית) רגב, גיליתי אותה לאחרונה ואני באובסס אליה. אחרי קרן שחם, שהיא הכי אמיתית ומצחיקה בארץ. אחרי חיה וידר, שהיא גאונות לשמה בתחומה ומעבר לו. ואחרי רותם לבל, שהיא ביי פאר הכי חלומית בכישרון שלה ובאיך שהיא רואה דברים דרך העיניים שלה ועיני המצלמה שלה.

אגרנית או משחררת?
אגרנית, אבל רק של דברים טובים.

לסיום, מה התכנונים קדימה?
יש שני פרויקטים גדולים מאד על הפרק שעתידים להתקיים ולצאת בעתיד הקרוב. לסיים תואר. להמשיך בפרויקטים השוטפים שלי. להוציא לאור פרויקטים תשתיתיים שאני עובדת ועומלת עליהם כבר תקופה ארוכה. להמשיך ולספק תוכן איכותי, מעצים וחשוב לקהילה שלי. והכי חשוב – ליהנות מהדרך.


חולצה מכופתרת: של סבתא (ניתן אפילו לראות בה קרע קטן בחלק הקדמי שמסמל על החוויות הרבות שהחולצה הזו עברה) // חצאית: מנגו // תכשיטים: סה קלייר וקוקונט לאב // משקפי שמש: סלין // כובע: תאילנד

אז מה חשבתם?

שתפו איתי

תגובות

Comments 2

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *