ג׳ניפר אניסטון פותחת את הכל
שתפו את הכתבה
הכתבה שהחזירה אותי לכאב האישי
כולם מדברים על כתבת השער של ג'ניפר אניסטון למגזין אלור. על השחקנית בת ה53 שלובשת חזייה קטנטנה של שאנל והאם זה לגיטימי או לא, אבל מה שמדהים שזה בדיוק נושא הכתבה, שהגוף שלה הוא שלה ולהחלטתה ולא שלנו. בדיוק כמו שכל העולם נכנס לרחם שלה תחת הכותרת שמרשה הכל "מחיר התהילה". אז כן, כולם מתעסקים בשער של אניסטון, אבל לא מהסיבות הנכונות לדעתי.
כן היא נראית מדהים, כן התמונות חשופות, אבל החשיפה הרגשית פה היא החלק הארי. אניסטון מפורסמת כבר שלושה עשורים. במהלך הזמן הזה מלבד הישגיה המקצועיים (רייצ׳ל גרין לנצח) היא הייתה נשואה כמובן לבראד פיט, הזוג שהמונח פאוור קאפל חקוק על שמו ולאחר מכן לג׳סטין ת׳רו. אני לא חושבת שיש ראיון כלשהו שהיא קיימה שבו לא נשאלה בדרך זו או אחרת שאלות חטטניות על ילדים אבל תמיד העניקה תשובה מעומעמת. זכותה. גם אם את מוכרת בכל בית זה לא אומר שאת צריכה לדבר על ענייניך האישיים לכל דורש. העמימות הזאת גררה גל של שמועות שלא פסק כשמדי פעם היא זרקה משפט מתוסכל לאוויר אבל לא יותר מזה.
אני לא יודעת מה קרה דווקא עכשיו שגרם לה לדבר בכזו פתיחות על הנושא- אולי העובדה שמדובר בשער חגיגי לגליון האחרון המודפס של המגזין ואולי הידיעה שהטיפולים האלה מאחוריה לנצח ואולי ההזדמנות לעזור לאחרות אבל התשובות עוררו בי הזדהות עמוקה ולא יכולתי שלא להתרגש עד דמעות ולכאוב מהראיון הזה.
״אין לי דבר להסתיר בנקודה הזו" כך פתחה את הכתבה. "ניסיתי להיכנס להריון. הדרך לתינוק הייתה מאתגרת בשבילי. עברתי הפריה חוץ גופית, שתיתי תה סיני, מה שרק תרצו. הקדשתי את כל כולי״
אניסטון מתייחסת לשנים הקשות שעברו עליה שבהן ניסתה כל דבר אפשרי כדי להיכנס להריון. בתור מי ששותפה לחוויות האלו במשך כשש שנים, רשימת המכולת ההזויה בדרך ליעד הנכסף צובטת גם לי בזכרון: תה סיני אולי לא ניסיתי אבל ריבת אתרוגים, מיצים שונים, אנשי מדע, דת ורוח וכל השאר כן.
לפני כשנה התראיינה אניסטון וסיפרה שנהגה לקחת הכל באופן מאוד אישי בזמנו ״אין לכם מושג מה קורה איתי מבחינה אישית, רפואית, למה אני לא יכולה, האם אני יכולה להביא ילדים. הם לא יודעים כלום, וזה היה ממש פוגע ומגעיל. ועכשיו יש לך מדיה חברתית. זה כאילו שהתקשורת העבירה את החרב לכל מה שמו שיושב מאחורי מסך מחשב כדי להיות בריון כלפי אחרים בטוקבקים״.
גם במקרה שלנו שנים שמרתי לעצמי את הטיפולים, הזריקות והאכזבות. במקביל לעבודה ולנסיון לנהל חיים תקינים ומאושרים ולא לשקוע בכאב הזה קיבלתי אינספור שאלות חודרניות. אני לא מאשימה פה אף אחד ורוב הפעמים השאלות היו מנוסחות בכבוד ומתוך חיבה והתעניינות. אם כי כבר נתקלתי בשאלה של כתבת שנוסחה כך: ״איזה יתרונות יש לזה שאת לא נכנסת להריון? אהה הנה תראי! את יכולה לטוס כרגיל!״. ברוב הפעמים נשמתי עמוק, הבנתי את ההתענינות וגם הערכתי אותה, אבל עם השיפוט של הטוקבקים שחרצו את האופי ואת סדר העדיפויות שלי- עם זה לא יכולתי לחיות ופרסמתי את אותו טוקבק ארסי שהוציא אותי מדעתי וכך בעצם הוצאתי לאור אחרי שנים את העובדה שהיינו בטיפולי פוריות.
במקרה של אניסטון, כמובן בקנה מידה גלובלי-
כל העולם שפט אותה. מדורי הרכילות נכנסו בה שהיא בחרה בקריירה על פני ילדים ושזאת הייתה סיבת הפרידה שלה ושל פיט לאחר חמש שנות נישואין. ״אלה היו שקרים גמורים״ מתייחסת לנושא בכתבה. ״כל הנרטיב שהייתי אנוכית, שרק אכפת לי מהקריירה שלי, וחס וחלילה אם יש אישה מצליחה שאין לה ילד״.
אני רק יכולה לתאר לעצמי את רמת הסבל הפיזי והנפשי. הבטן הנפוחה מזריקות, ההורמונים ומצבי הרוח, לשמוע לא שוב ושוב כשברקע העולם חושב שאת כה אנוכית. לו רק הם היו יודעים. בלבול מחשבות וסתירות פנימיות בין האישי והציבורי ומה לשתף וכמה ואיך. הקלות שבה אנחנו כחברה מתערבים לאנשים במקומות הכי רגישים ואינטימיים שלהם, היא בלתי נתפסת. ונכון שבמקרה שלה הביקורת הופיעה שחור על גבי לבן בעיתון אבל זה קורה כל הזמן בכל מקום ולא רק לסלבס. אנחנו שופטים את הקולגה בעבודה ואת בת הדודה הרווקה ואת ההיא שנפרדה, בלי שאנחנו בכלל יודעים על איזה מקום אנחנו דורכים. "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" הלל אמר במשנה אבות ונראה שלא התקדמנו ולו בצעד.
ובכלל, מי קבע שמי שבוחרת שלא להביא ילדים היא אנוכית? אל הורית משמע אנוכיות? אבל זה כבר נושא לדיון אחר.
״הייתי נותנת הכל אם מישהו היה אומר לי: ׳תקפיאי את הביציות שלך, תעשי לעצמך טובה׳ את פשוט לא חושבת על זה״. אניסטון יוצאת בקריאה מעל דפי העיתון ומעלה את המודעות בכל העולם למשהו שלא היה נפוץ בזמנה ויכול לעזור לכל כך הרבה נשים להתקרב לחלום האמהות. ועדיין, חשוב לי עבור אותן נשים שכן עומדות לעבור את התהליך, לחדד, כי אני מרגישה שיש כאן הטעייה מסויימת שנעשית ולא בפעם הראשונה: הקפאת ביציות לא מבטיחה הריון. היא עדיפה על לא להקפיא זה ברור, אבל הקפאת ביציות היא לא ערובה לילד וחשוב לציין זאת. מה שאני באה לומר, העובדה שמקפיאים ביציות ומסמנים וי וממשיכים בחיים כרגיל עלולה להיות מאכזבת בהמשך. חשוב לקרוא את האותיות הקטנות, האחוזים והנתונים , לשאול את כל השאלות ולעשות בדיקות ורק לאחר מכן לקבל החלטות כי יכול להיות שההחלטה שלכן תושפע או תהיה שונה אחרי שתהיה לכן את כל התמונה.
את הראיון היא מסיימת שלמה מתמיד:
״הנה אני אחרי שהספינה הפליגה. אני בעצם קצת מרגישה הקלה עכשיו. אני לא צריכה לחשוב על זה יותר… הייתי אומרת שבשנות ה-30 המאוחרות וה-40 שלי, עברתי מצבים קשים מאוד. אלמלא עברתי את זה, לעולם לא הייתי הופכת למי שנועדתי להיות״.
אני שמחה שאניסטון, אלילת נעורי, הגיעה למצב שבו היא שלמה עם עצמה ועם הדרך. למרות שבסופו של דבר לא הצליחה להפוך לאמא והטיפולים הסתיימו ללא תינוק בידייה, היא הצליחה לשחרר. צריך תעצומות נפש מאוד גדולות כדי להיות במקום המקבל והחזק ואומץ לשתף את כל העולם.
אני לא יכולה שלא לחשוב שגם אני הייתי יכולה להיות במצב הזה. גם אני נכשלתי בתהליך. אני לא אוהבת להשתמש במילה כשלון, אבל במקרה הזה אי אפשר שלא. התהליך שלי נכשל אבל הרצון הכי גדול היה להיות אמא ובזה הצלחתי בגדול עם שני האוצרות שלנו. אני מאחלת לכל אישה שתמצא את השלווה הפנימית בכל מסלול שבו החיים יובילו אותה ושתצליח כמו אניסטון לנתב גם את אותה תחושת כשלון לצמיחה: "אלמלא עברתי את זה לעולם לא הייתי הופכת למי שנועדתי להיות. בגלל זה יש לי הכרת תודה על כל הדברים האלה.. אני מרגישה הכי טוב במי שאני היום".
