שונית חמד מסכמת שנה של שינויים
מהאמהות ל-4 בנות ועד החזרה משפחתית לארץ אחרי יותר מעשור
לקראת השנה האזרחית החדשה ואחרי מספר חודשים שמשפחת חמד חזרה לישראל והתמקמה בדרום הארץ בהתאמה לקבוצת הכדורגל החדשה של תומר הפועל באר שבע, ישבתי לשיחה עם חברתי הטובה שונית על השנה המטורפת שעברה עליה בפרט ועליהם כמשפחה. אם אני עדיין לא הצלחתי לעכל שהם סוף סוף חזרו, אני רק יכולה לדמיין לעצמי מה עובר עליה- אז החלטתי שהכי טובה פשוט לשאול הכל ואם אפשר על הדרך לעשות לה תמונות יפות עם היילי הקטנה והמתוקה למזכרת, אז למה לא.
לוקיישן: קראון פלאזה תל אביב / איפור: רותי עדי / שיער: מאור דהרי
שתפו את הכתבה
שונית אהובתי זאת הייתה שנה של הרבה שינויים… הפכת לאמא ל-4 בנות ועשיתם קאמבק לארץ אחרי מעל ל-11 שנה בחו"ל. את בכלל קולטת?
לא. לגמרי קשה לעיכול גם עכשיו אחרי 4.5 חודשים שאנחנו בארץ אני לא מעכלת את כל השינויים שעברנו. השינוי הכי גדול הוא להפוך לאמא ל-4. לפעמים כשאומרים לי את זה בקול רם, אני עונה: "מי? אני?" אני לא קולטת. גם כשאני משכיבה את היילי לישון אז יש שקט ואני עם 3 הבנות מג'נגלת אז אני שוכחת. ופתאום נזכרת שיש עוד אחת שישנה זאת המתנה הכי גדולה שאפשר לבקש והתוספת הכי מושלמת ומתוקה למשפחה.
העובדה שחזרנו לארץ- מגיעים משלוחים הביתה ואני עונה באנגלית Thank you. השפה וההרגל של לגור בחו"ל. כיף לגור בארץ, רק הכל פה יותר אינטנסיבי. החיים בחו"ל שקטים יותר, שלווים, יש פחות מחויבויות משפחתיות ויותר את התא המשפחתי האינטימי. הזמן כאן על ספיד מרוב שלחוץ ועמוס אבל עם הזמן אנחנו נתרגל ונעכל ונגיע ליכולת להבין שאנחנו פה for good.
מה מבחינתך השינוי הכי גדול בלהפוך לאמא לארבע בנות?
השינוי הכי גדול הוא חד משמעית להחליף את האוטו חחח רכב 7 מקומות גדול ומרווח. סתם הכי משמעותי הוא הזמן שמתחלק ל-4. כששואלים אותי אם יש הבדל בין 3 ל-4 מצד אחד אני אומרת שלא, אמא לשתיים או לשלוש בנות עסוקה כמו אמא לארבע. אבל הזמן והפניות לכל ילדה או ילד קשה לנצח עליו ולנצח אותו כי אני רוצה לתת זמן ומקום לכל בת שלי בנפרד וזה לא פשוט. אם זה לארגן יום כיף או זמן איכות עם כל אחת, לשבת עם מיה על שיעורים, לשבת עם אמי על חוויות מהגן, לקרוא ללנה סיפור שמתאים רק לה ולגיל שלה. צריך למצוא את שביל הזהב.
מה האתגרים שעומדים בפנייך?
הפניות היא ללא ספק האתגר שמעסיק אותי יום יום. זמן איכות לכל אחת בלי לפגוע באחרת וזאת משימה לא פשוטה. אני מנסה לקבוע עוגנים בלו"ז ומנצלת את העובדה שהקטנה עדיין לא מבינה והגדולה יכולה להישאר ערה עד יותר מאוחר. היום אני כבר לא מתעקשת להשכיב את כולן ביחד. מיה מחכה קצת ואז יש לי עוד שעה איתה.
את מצליחה לתת לכל אחת את המקום שלה?
אני לא יכולה להגיד חד משמעית שכן. מה שבטוח אני משתדלת. אין מה לעשות בחיים יש תקופות עמוסות יותר ופחות ואני ממש משתדלת לשים עוגנים בלו"ז, והן גם יודעות את זה. למשל היה יום שאמי נשארה בבית ומיה הבינה שאמי נשארת בבית אז הסברתי שיבוא היום שלה בו נבלה זמן איכות רק של שתינו.
ומקום לעצמך?
בדיוק אתמול הייתה לי שיחה עם חברה. סידרתי את הבית והרגשתי גמורה ושהבית עדיין לא במקום מאז שהגענו וכבר כמה שבועות זה מרגיז אותי כל הבלאגן. עשר בלילה וסידרתי את הפינות, הקערות שנערמו ויחד עם תומר סידרנו הכל. כן…גם כשכבר היה לי רגע לעצמי הקדשתי אותו בסוף לסידור הבית. קצת מצחיק אבל גרם לי להרגיש טוב שהכל יהיה במקומו.
קשה להכניס למשוואה את הכל וזמן לעצמי עוד יותר כי הזמן מוגבל יחד עם כל הילדות ותומר והזוגיות ולעצמי. אני משתדלת כי מאוד חשוב לי לדאוג לעצמי- זה הדלק שלי ואני מלאת אנרגיות לדאוג לאחרים, לסובבים, למשפחה והילדות שלי ואני מוצאת את הדרך לסדר בלו"ז זמן טיפוח וחברות. אין מושלם ואם אני רואה שהזנחתי השבוע את המראה החיצוני, אני משקיעה יותר בשבוע שלאחר מכן ואם אני רואה ששכחתי את נושא התזונה והאוכל הבריא אז אתן דגש. זאת מלחמה להנדס את הזמן לנוסחה הכי נכונה, לכמה שיותר דברים במהלך השבוע.
את ותומר נראים מאוהבים כמו הזוג מהתיכון כשהכרתם- זה לא פשוט. איך אתם עושים את זה?
תודה ירדנה אהובה שלי גרמת לי להסמיק. הרבה פעמים אני מנסה לחשוב על זה בעצמי.. ומנסה לנסח טיפים. דבר ראשון מבחינתי זה החיבור. שמן ומים למשל לא יתחברו, לא משנה מה נעשה. כאן, בינינו, יש יכולת חיבור פנומנלית כנראה כי לא משנה מה אגיד זה פשוט זה. אבל זה לא מספיק, כדי שהאהבה תמשיך לבעור אני יכולה להצביע על משהו שאני רואה הרבה יותר מאז שחזרנו לארץ- התקופה הזאת שחיינו בחו"ל, תקופת זמן לא מבוטלת שחיינו לבד, עשתה לנו הכי טוב שאפשר. זה רק אני לו והוא לי. אנחנו מול העולם בלי שום דבר מסביב. מעגל קטן של חברים פה ושם רק בביקור פעם בכמה חודשים. שום דבר לא נכנס לתוך הזוגיות. אז נכון שיש מהמורות וקשיים אחרים בחו"ל אבל הזמן שאנחנו מקדישים אחד לשנייה הוא זמן שאין כאן בארץ. עכשיו כשחזרנו אנחנו הרבה יותר עמוסים ולחוצים- למצוא את הזמן עכשיו זאת משימה הרבה יותר קשה. יש לנו בסיס חזק של חברות ובזוגיות צריך לעבוד כל הזמן: לתת, להשקיע, ולעבוד לעבוד לעבוד. זה חוזה זוגי רגשי שנחתם ומשתנה בהתאם למה שאנחנו עוברים בחיים וכשיש שינויים צריך לפתוח אותו ולדבר עליהם כי החוזה משתנה מזוגיות להורות וכל שינוי משמעותי בחיים. וכמובן, אהבה גדולה, פרגון וחברות טובה, הקשבה לצרכים אחד של השניה ותקשורת בלי סוף. בעיקר לדבר ולהוציא את כל מה שיש בלי לשמור בבטן.
מה את מאחלת לעצמך לשנה החדשה?
מאחלת לעצמי שהילדות, תומר ואני נהיה בריאים וגם כל היקרים לנו. זה קלישאתי אבל בריאות מעל הכל ובלעדיה שום דבר לא שווה. שנמשיך לפרוח ולהתפתח בקרקע החדשה שלנו- קרקע פוריה של מדינת ישראל אחרי מעל ל-11 שנים לא כאן. שנהנה מזמן איכות משפחתי עם כל המשפחה המורחבת והחברים אחרי כל כך הרבה שנים.
