הורות מודעת
איך מצמצמים את הפער בין הרצוי למצוי
ככל שנהיה יותר במודעות להורות שלנו ככה נוכל לצמצם את הפער בין המצוי לרצוי
שתפו את הכתבה
בכל הקשור בהורות יש אינספור נושאים וגישות, ובאותה נשימה בה הכל מאוד דומה אצל כולנו הכל מאוד מאוד שונה ומה שמתאים לי לא בהכרח מתאים לאחר, מה שעוזר לילדים שלי לא בטוח יעזור לילדים שלך.
מה כן יכול להתאים לכולם? כלים פרקטיים שבנויים על עבודה עצמית אינדיבידואלית שלנו כהורים ומשפיעים באופן ישיר על הילדים שלנו ועל הסיטואציה.
ככל שנתרגל יותר חשיבה על ההורות שלנו והורות מודעת ככה נוכל לצמצם את הפער בין המצוי לרצוי ולהיות במקומות שטובים לנו ולמשפחה שלנו, לשפר את האוירה הכללית בבית, את התקשורת ואת שיתוף הפעולה.
כמו שכתבתי תחילה, יש כל כך הרבה על מה להרחיב- גבולות, סמכות הורית, עצמאות, דימוי עצמי, הורות וזוגיות, תקשורת, אמפטיה ועוד.
בכתבה הזו אני בוחרת להתמקד בשני נושאים ולתת לכם גם כלים ונקודות להמחשה וליישום בבית שלכם.
הנושא הראשון הוא - פרשנות
כמעט כל דבר שהילדים שלנו עושים אנחנו מפרשים, בין אם באופן מודע ובין אם לא.
'הוא בוכה כי הוא עייף'
'היא סתם עושה דווקא'
'הוא בכוונה מנסה להרגיז'
'הם רוצים תשומת לב'
ועוד ועוד
הפרשנות שאנחנו נותנים למעשים של הילדים שלנו בהכרח תשפיע על הדרך בה אנחנו מגיבים להם ומכאן על התגלגלות הסיטואציה כולה.
לדוגמא- הילדה שלי בוכה כי היא לא רוצה להפסיק לשחק עכשיו ולהכנס למקלחת.
אם הפרשנות שתעלה אצלי היא שהיא עושה דווקא, שהיא עקשנית, ששוב היא לא מקשיבה לי – באופן ישיר התגובה שלי תהיה חסרת סבלנות, כועסת וככל הנראה לוחמנית ושלילית יותר וכך גם הכיוון שהסיטואציה כולה תתפוס יהיה של מריבה ותסכול.
אם הפרשנות שאתן להתנהגות הזו תהיה- קשה לה להפסיק לשחק כי היא נהנית, היא אולי מאוכזבת שלא הספיקה יותר זמן במשחק שלה, היא יותר אוהבת לשחק מאשר ללכת להתקלח, היא לא עושה לי דווקא – התגובה שלי אליה תגיע ממקום יותר מכיל, סבלני, רגוע ואמפטי וכל גם המשך הסיטואציה יהיה רגוע יותר.
כפי שציינתי קודם לכן, הפרשנות שעולה לנו לא תמיד מגיעה באופן מודע ולכן אנחנו צריכים להיות במודעות למקום הזה של פרשנות שמפעילה ומשפיעה עלינו ועל התגובות שלנו בכלל כדי שנוכל אפילו בחלק מהזמן לעצור ולחשוב- איך להגיב? האם יש דרך אחרת? למה זה מרגיז אותי כל כך?
חלק ניכר מהזמן מה שינווט את הסיטאציה עם הילדים שלנו היא התגובה שלנו.
זה לא קל, זה לא יעבוד 100% מהפעמים, זה דורש תרגול ומחשבה אבל בהחלט שווה את המאמץ למודעות (דרך אגב, כל זה תקף גם לתקשורת ולתגובות שלנו עם מבוגרים- חברים, בני זוג, קולגות ועוד).
הנושא השני הוא - ציפיות
אחד הנושאים המרתקים, המורכבים והרגישים שיש בהורות.
רק בשנים האחרונות הבנתי עד כמה הציפיות שלי מנהלות אותי.
כמעט בכל מקום- לטוב ולרע, הציפיות שלי מעצמי, מבן הזוג, מהילדים, המשפחה, החברים ובכלל הסביבה הקרובה שלי.
הבנתי שאני בדר"כ "נופלת" במקום שבו יש פער בין הציפיות למציאות. שם נהיה קונפליקט וקושי- בין עם ביני לבין עצמי ובין אם ביני לבין אחרים. כאשר יש ציפייה שלא מתממשת זה מוביל לאכזבה ותסכול.
כדי להמנע מהתחושה הלא נעימה הזו או ממצבים לא נעימים עולה הצורך בניהול הציפיות שלנו.
הציפיות שהיו להורים שלנו מאיתנו כילדים
משפיעות באופן ישיר על הציפיות שלנו מהילדים שלנו,
כמו גם החברה, הסביבה, המשפחה והחברים.
העבודה על ציפיות היא תהליך דינאמי. לכולנו יש בראש סט של ציפיות, גם לבנאדם שמולנו יש סט כזה, אם הציפיות לא ריאליות ולא גלויות מתקיים פער שמחייב גישור. הפער יגרום לקושי בתקשורת, ביחסים.
ככה בדיוק גם בינינו לבין הילדים שלנו, פעמים רבות לילדים שלנו יש ציפייה מסויימת של איך הם רוצים שדברים יקרו, יראו, יעשו, איך הם חשבו וציפו שנגיב, איך הם ציפו שחבר יגיב, התוצאה שציפו מתנועה שלהם ועוד.
וכמוהם גם לנו יש את סט הציפיות שלנו מהם, מעצמנו ומהסיטואציות שלנו איתם.
חשוב להיות במודעות לסוגי הציפיות שיש ולציפיות שלנו מהילדים שלנו- האם הן ברורות לנו ולהם? האם מותאמות? ריאליות? האם הן גבוהות או נמוכות מידי? האם הן גלויות?
האם כשאני אומרת לילד שלי "תתנהג יפה" הוא מבין למה בדיוק אני מצפה ממנו?
ככל שנהיה במודעות רבה יותר לנושא, ככל שהציפיות שלנו מעצמנו ומהילדים יהיו ברורות יותר לנו ולהם, ריאליות וגלויות כך נוכל לפתח מערכת של ציפיות שמהווה אתגר, מעודדת, מפתחת, נותנת גבול, מניעה, נותנת מוטיבציה, מחזקת ולא כאלו שגורמות לתסכול, כעס, הימנעות או אכזבה.
תמיד אפשר גם לשאול את עצמנו או את הילדים- מה הציפייה שלך? וכך להעלות אותה למודעות.
לציפיות שלנו יש חלק נכבד במערכות היחסים שלנו בחיים בכלל ועם ילדינו בפרט ועל כן חשוב "לנהל" אותן כהלכה ככל שניתן.
הפרשנות והציפיות ההוריות הינם נושאים מורכבים ועמוקים, הצגתי פה חלק על קצה המזלג, ברור כי לא נוכל לשלוט בכל, תמיד ישנם חלקים שאינם במודע אך ככל שרמת המודעות שלנו תעלה כך ייטב.
מזמינה את כולכם וכולכן לנסות ולחשוב על הפרשנות שעולה לכם ברגעים שונים עם הילדים. על הציפיות השונות מעצמכם, מהילדים ואפילו מבני הזוג , המשפחה והסביבה הקרובה,
ולהרגיש איך העבודה שלנו עם עצמנו ורמת המודעות העולה יכולה לשפר את המקומות שאנו רוצים לשפר בבית, עם הילדים ובכלל.
