ירדן סלומון פותחת את הלב על סערת המידות הגדולות
לא מסתירה את הבטן
היי, אני ירדן. בת 23, נעה בין מידה 44 לבין מידה 46. כן היה לי חשוב לכתוב מה המידה שלי. תכף תבינו למה.
אני חיה ונושמת אופנה. אני סטודנטית לעיצוב אופנה במרכז האקדמי ויצו חיפה ובאופן כללי מתעניינת ועוקבת אחר הטרנדים ואחר התצוגות הכי שוות. כך שלאט לאט אני נחשפת לעולם האופנה מבפנים – החל מהתהליך העיצובי, דרך הראש התדמיתני ועד הצד הנוצץ של השטיח האדום בתצוגות. אני מאוד נהנית מהלימודים שלי, מהתהליכים שאני עוברת, החשיבה הביקורתית העיצובית שמתפתחת לה עם הזמן – אני ממש בת מזל שנכנסתי לעולם הזה עם זרועות פתוחות. רק חבל שלא מחבקים בחזרה.
שתפו את הכתבה
השבוע קראתי באתרי החדשות כי חברת אופנה מסחרית ייצרה שמלת יום-יום וטווח המידות שלה מתחיל ב-XS ומסתיים ב-4XL. עד כה, איזה כיף לראות שנותנים במה ומקום למידות גדולות בלי שפרסמו בקולי קולות ולרגע היינו שוות בין מידות. עד שהגענו לקופה. אותה חברה תמחרה את אותה שמלה בהבדל של 20 ₪ יותר עבור המידות הגדולות! כן, מי שגופה גדול יותר, גם תשלם יותר.
האם זה לגיטימי? זה לא. חד משמעית לא. מידה גדולה לא אמורה לשלם יותר ממידה קטנה. הכל זה עניין של תכנון הייצור בצורה נכונה – והרשו לי לתת לכם רגע של מאחורי הקלעים. בכל חברה ומותג יושבות מספר נשים תדמיתניות האחראיות על פיתוח הגזרה של כל בגד ובגד. אם דירוג המידות נעשה בצורה טובה ולאחר מכן מתכננים כמו שצריך את הנחת הגזרות על הבד לפני הגזירה, לא אמורים להיות עודפי בד גדולים ומשמעותיים שיגרמו להפסדים. לפעמים המוח מנצח את הכוח. נניח ועדיין יש בעיות בהנחת הגזרות וצריך בד חדש – חברת אופנה מסחרית וגדולה לא יכולה לספוג את זה? הרי כל חברה שמספקת מידות גדולות, בסופו של יום רק מרוויחה מזה.
בחורה במידה XL תכנס לחנות הבגדים, וכשתעשה סיבוב בתוכה היא יכולה לחוות שתי חוויות שונות. בפעם הראשונה והטובה, היא תסתכל על המבחר שיש לחנות להציע, ותראה בגד שהוא במידה שלה. אם היא מודדת והוא עולה ונראה כמו שצריך – וואו איזו הצלחה. היא תרוץ מהר אל אותו פריט בסטנד ותרכוש את אותו דבר רק בצבע אחר. כך שהיא יכולה להגיע לקופה עם שישה פריטים כאשר יש ברשותה זוג מכל דגם. במקרה השני, והפחות טוב, היא תסתכל על הדגמים השונים, תאהב פריט מסוים, אך אין מידה בשבילה. היא תצא מהחנות מתוסכלת במעט ותעבור לחנות הבאה. אבל, הפלא ופלא, גם שם אין מידות. התסכול מתגבר. עד שהיא מסיימת לעבור בכל חנות וחנות בקניון ולא תמצא אף בגד מתאים, היא יוצאת עצבנית ואם ניקח את זה לשנייה לעבר הקיצון – היא גם תחשוב שהבעיה נמצאת בה.
לא! הבעיה הזאת בכלל לא נמצאת בנו! אני לא אמורה לשנות את מראה הגוף שלי כדי להתאים למודל היופי שהחברה מכתיבה לי. בשנים האחרונות מדברים בעולם האופנה על השינוי בנושא הזה, ואפילו מלהקים דוגמניות פלאס סייז לתצוגות של בתי האופנה הגדולים, והבמה לזה יותר גדולה מפעם. אבל בתור חברה – יש לנו עוד כברת דרך ענקית לעשות. אנחנו לא יכולות להמשיך ללכת אחר אידיאל היופי מתוך סיבה אחת פשוטה, כל אישה יפה בכל מידה שהיא.
שנה שעברה, במהלך קורס סטודיו עיצובי בנושא מגוון ביולוגי בשיתוף עיצוב מכליל, הפרויקט שלי עסק בדיוק בתפיסת דימוי הגוף האישי שלנו שמשתנה בהתאם למודל היופי. עיצבתי אוברול מעטפת ורוד חזק שבעזרת מספר טכניקות במקומות הנכונים בגוף, הוא יכול להצר ולהתרחב בהתאם למבנה הגוף אישי שלנו. רציתי להעביר את התחושה שלכולנו מגיע להרגיש כמו מלכות יופי עם הבגדים שאנחנו לובשות. כי באמת מגיע לנו.
החיפוש אחר המידה הנכונה עבורי בארצנו הקטנה מתיש ומייגע. אך עם זאת, כן יש מספר מעצבים וחברות גדולות שמייצרים בגדים לכל המידות מכל הלב. אבל עדיין, זה מספר מועט מתוך תעשייה שלמה. בעידן של 2023 נשים לא אמורות להתבייש במידה שלהן. הן אמורות לצאת בגאווה לרחובות ולהתלבש כראות עיניהן מתוך לגיטימציה שכל מידה שווה. והמסר שלי כלפי חברות האופנה – או שתייצרו בגדים במידות גדולות באופן שוויוני ויפה או שלא תעשו בכלל. תנו לנו לאהוב את עצמנו.