לא רק אחרי צבא- טיול להודו (חלק ב׳)
אפרת וכטל עשתה את הודו ועושה לכם עבודה קלה
אפרת וכטל במדריך להודו! לכל הטיפים לקראת טיול כזה ולמסלול חלק א׳ שכולל את דראמסללה לחצו פה.
שתפו את הכתבה
מעבר לרישיקש
אחרי שבוע וחצי בדראמסללה, בין מונסונים לבין קהל קצת יותר צעיר, הרגשתי שאני לא מוצאת את עצמי וחתכתי מוקדם יותר לרישיקש. רוב האנשים אמרו לי שרישיקש רועשת ו"מגעילה" והמליצו לי שלא לעבור, בטח לא אחרי דראמסללה. מה שעיכב אותי בעוד שלושה ימים, בסוף עברתי וזה היתרון של לטייל לבד, את מקשיבה לעצמך, ותכלס אף אחד לא באמת מכיר אותך, ככה שעצה של מטייל אמריקאי שמטייל כבר שלוש שנים או עצה של חייל משוחרר, זה לא בהכרח העצות שרלוונטיות לי. תקשיבו לעצמכם, ומקסימום תבדקו ותחליטו אחרת.
הפעם ביצעתי מעבר במונית, צירפתי שותפים לנסיעה בעזרת קבוצת הוואטסאפ הישראלית שמסתובבת בין אחד לשני, ובעזרת סוכן הנסיעות המקומי, 10 שעות בנסיעה ליילית, עלו לי בבריאות, אבל בסוף הגענו. – מונית עולה 12,000 רופי, מתחלק בכמות הנוסעים שהגיעה.
רישיקיש זו עיר קדושה בגלל נהר הגנגס שנמצא לאורכה, לכן העיר מלאה במקדשים ופסלי אלים. אין אלכוהול או בשר ואסור לעשן במקומות סגורים וגם לא לאורך הרחובות שצמודים לגנגס. רישיקש גם היא מחולקת לכמה אזורים- טאפוואן, לקסמנג'ולה ורם-ג'ולה, כשהנהר מפריד ביניהם, בעבר היה גשר שחיבר בין טאפוואן ללקסמנג'ולה, אבל הוא בשיפוצים ולכן המרחקים גדלו. ניתן לצעוד ברגל דרך הגשר שמחבר בין רם-ג'ולה לטאפוואן, מה שייקח בערך 40 דקות. רגע לפני שעזבתי, ניתן היה גם לעבור בסירה בין הצדדים, שייט שארך כ-20 שניות, אבל היא פעילה רק בשעות מסוימות, וכמו מונית שירות עלייך לחכות שהיא תתמלא. הם גובים על זה כ-80 רופי, ושעות הפעילות הן ספציפיות ויש לחכות לפחות ל-4 אנשים שיעלו איתכם לסירה.
טאפוואן הוא הצד הרגוע יותר, בתי הקפה בו פסטורליים, את לרגע מרגישה שאת במושב, מרכז הבילוי הוא אחד המרשימים, מסעדות שפונות אל הגנגס, דוכנים עם מלא מציאות שוות ובית הקפה של הביטלס, עם הנוף הכי יפה שיש.
לקסמנג'ולה הוא הצד ההומה יותר, כאוס ברחובות, פרות באמצע הכביש, אבל שם נמצא בעיניי הקסם האמיתי של הודו ושל רישיקש. כל יום מסקרן ומרגש מחדש.
לינה
בטאפוואן ישנתי ארבעה ימים, בהם כל יום החלפתי מלון כי לא היה מקום. ולכן תזמינו מראש.
עברתי ללקסמנג'ולה-
וישנתי במלון שנקרא KARWAAN HOTEL,
karwaanhostelrishikesh@
הצופה לנהר הגנגס, ומי שעקב אחריי ברשתות יכול היה לראות איך התחלתי שם בחדר במרתף, שבור וללא כל פסילטיס, עברתי לקומה העליונה שהייתה מהממת אבל בלי ווי-פיי ואז התמקמתי בקומה השנייה, הקופים באו לבקר מחוץ לחדרי והתקלחתי במקלחת דלי, אבל היה שווה כל רגע.
-לילה עלה לי בסופו של דבר כ-800-1000 רופי. וישנתי במלון שבועיים שלמים, ככה שהרגשתי לחלוטין שהוא הפך לי לבית.
מה לא לפספס ברישיקיש?
טקס פוג'ה
כל ערב ב19:00 מתקיים טקס הפוג'ה למרגלות הנהר, זה יכול להיות טקס מרכזי עמוס משתתפים מרשים גדול וחגיגי וזה יכול להיות טקסים פרטיים. בגדול המאמינים מקבלים ברכה, טובלים את הרגליים, ומשפריצים ממי הנהר אל ראשם, ומשחררים מנחה אל הגנגס, קערות פרחים, שילדים קטנים ימכרו לכם ברחוב. ההינדים מאמינים שטבילה בנהר שוטפת את החטאים, ופיזור אפר הגופה בנהר משפר את החיים בגלגול הבא ואף להגיע למוקשה (שחרור מגלגל החיים) מוקדם יותר. אז רק תשימו לב לוודא שאם אתם הולכים לטבול בנהר, אתם עושים את זה בחלק צפוני מזה שבו נהוג לפזר את האפר.
האשראם של הביטלס
האשראם של מהרישי היה מוקד לעלייה לרגל בשנות ה-70, אמנים הגיעו לשם ותרגלו מדיטציה טרנסדטצלית, בנסיון להגיע למעבר למודע. השמועות טענו שהיו מעורבים גם סמים. הביטלס כתבו שם את ה WHITE ALBUM, וכמחווה יש שם אולם שקישטו בציורי קיר בהשראת השירים שלהם. המקום הוא עצום, ניתן לטייל ולתרגל בו וליהנות מיום קסום ושקט. מומלץ לבוא עם מחברת וכלי כתיבה ורגע לאפשר לעצמכם להתחבר לקדושה המערבית הזו. בכל זאת גם הביטלס הם סוג של אלילים.
– כניסה עולה 600 רופי.
טיולים בטבע
באינסטגרם
טיול זריחה בקנג'פורי- אפשר גם להישאר לטראק קצר למפלים הסודיים.
שתי האופציות נחמדות, אבל אם ביקרתם בטבע של דראמסללה, אז זה לא כזה הכרחי בעיניי.
המערה של סדהו
לצפייה באינסטגרם
לצפייה באינסטגרם
שכרנו נהג שלקח אותנו מרחק של כ-40 דק נסיעה ונשאר איתנו עד שהחלטנו לחזור. המערה היא מקום שקט וקסום, בו מספרים שאחד הנזירים הואר, הרעיון הוא באמת להיכנס ולמדוט שם, להרגיש את השקט. כשיצאנו מהמערה, אל עבר הנהר המדהים שנמצא שם, נשארנו כארבע שעות לנשום את אוויר הטבע וזה היה אחד הרגעים המזככים בטיול.
קירטן
טקס שירה שלרוב מוצע בחינם במלונות או במרכזי יוגה בשעות הערב, המון כלי נגינה מעניינים ושירת מנטרות, ארוע שמעלה אנרגיות ומחבר בצורה כייפית ושונה ממה שאנחנו רגילים.
יוגה
רישיקש זו בירת היוגה לחלוטין, יש קורסי מורים ומרכזים שמציעים שהות מלאה תוך כדי הלמידה.
בצד של טאפוואן-
אשטנגה של PUNYAH, לוקיישן מדהים ומורה אשטנגה קלאסי. punyahyoga@
Ananda Prakash ashram- מרכז יוגי, צריך להגיע אליו בבגדים יותר רחבים, משוחררים ועדיפות לבהירים. האווירה שם מנתקת אתכם מהסביבה הרועשת שבחוץ וזו חוויה מעניינת. anandprakashyogaashram@
בצד של רם ג'ולה-
סורינדר- הרוב הגדול ימליץ לכם על סורינדר, מורה להאטה יוגה, שנושא נאום בסוף התרגול. הוא כריזמטי וסוחף, אבל אחרי שני שיעורים, הרגשתי שהשיעור חוזר על עצמו, ושיש אווירת גורואיות. swasti.yogashala@
קאמל- TTV- ואז הכרתי את שיעורי האשטנגה של קאמל, שהוא פשוט הרוקסטאר של עולם היוגה. מורה מדהים שמלמד אתכם את החזקת הגוף בצורה הכי מדויקת שיש, ההתקדמות אצלו בשיעור כל כך מורגשת בגוף, שלמאות המחיר – 1000 רופי לתרגול, זה היה שווה כל רופי.
tattvaayogashala@
לצפייה באינסטגרם
הגנגס
רצועת חוף – גואה ביץ'
באינסטגרם
ברישיקש יש חוף שנקרא חוף גואה, כי יש בו חול לבן והפרות מטיילות לאורכו, לא נהוג להיכנס לגנגס בבגד ים, אבל כן נהוג שהגברים יתפשטו לתחתונים, זה משהו בהבנייה שבגד ים מסמל נופש וכיף, ולא רק רצון להיטהר ולטבול לרגע.
אני מצאתי לי חוף סודי, שהייתי בו לבד, ויכולתי להחליף לבגד ים ולטבול במי הגנגס להתרעננות, המים קרים ויש סחף היסטרי, זה לא שאפשר לשרוץ במים בכיף שלנו, אבל בשביל הסמליות וגם בשביל קצת ליהנות מוויטמין די ולשכב בשמש, אני הרגשתי ממש בנוח להחליף לבגד ים ולשכב בחוף הפרטי שלי. והפרות על החוף הכי חמודות, עד כדי כך שאחת מהן נשכבה עליי, ממש הניחה את הראש שלה בחיקי וזה היה מדהים.
מקדשים ופסטיבלים
להודים מסתבר יש הרבה חגים סביב סיפורי האלים, ובטח ברישקיש שזו עיר קדושה. מצאתי את עצמי במרכז חגיגות DUSSEHRA, בתהלוכה מרשימה, ריקודים והמחזות שהסתיימו בזיקוקים מטורפים ושריפת המיצגים בדמות האלים הרשעים, כסימבוליות לשריפת המחשבות הרעות ובזבוז האנרגיה. חוגגים את ניצחון האור על החושך.
מסעדות, אוכל וקניות
אוכל-
באינסטגרם
פליז אל תוותרו על אוכל רחוב. זה זול, זה כייפי, זה טעים, ולי באופן אישי לא עשה שום בלגן בבטן.
לאכול צלחת טאלי בדאבה ב60 רופי זו חוויה מפנקת ומשביעה וכייפית ממש.
מעבר לאוכל מקומי, המסעדות מציעות אוכל מערבי בצלחות מוגזמות ולארוחות בוקר יש פינות מוזלי מדהימות – ב100 רופי. או ארוחת בוקר ישראלית, ככל הניתן. אין באמת לחם מפנק או כריכים. תמיד כשכתוב סנדוויץ' בתפריט, תדעו שיגיע לכם טוסט משולשים.
ארוחות בוקר-
רםג'ולה- •Soul Kitchen
לקסמן ג׳ולה- •Babylon German Bakery
טאפוואן-
•Secret garden cafe
•Shambala Caffe
•ever green salad – בטאפווטאן מנות בריאות
ומרכזי הבילוי, שצופים אל נהר הגנגס באווירת רוף טופ מהמם, רק שתזכרו שאין אלכוהול- לא יין, לא בירה ולא קוקטייל.
•Royal Caffe, •Little Buddha, So hum café.
ברישיקש זה לא כל כך מה לראות ולאן ללכת, זה מה לחוות. בגלל שהייתי שם שבועיים וחצי, הרגשתי כבר מקומית, הרגשתי בבית, כל בוקר צעדתי אל עבר שיעור היוגה המושלם של קאמל, משם היישר לקערת המוזלי המפנקת בתבל, טבילה בגנגס, ארוחת צהריים וכתיבה, ליטוף והאכלה של החיות, החיות ברישיקש, מטופלות בצורה מהממת. (בעלי הדוכנים אוספים להם אוכל וגם מציעים לך לקנות ירקות ופירות כדי להאכיל את הפרות ולכלבים קונים ביסקוויטים, יש מוקדי סיוט וטרינרים שמסתובבים על קטנוע בעיר ומטפלים בחיות הפצועות). טקס פוג'ה, שירה בקירטן, ארוחת ערב בדאבה ויאללה למלון. יש קסם לעיר הזאת וצריך לתת לה ולכם קצת זמן להיפתח ולהתרגל. כי הבלגן בהתחלה והפרות ברחוב יכולות להלחיץ, אבל ברגע שמתמסרים זה שווה כל רגע.
לצפייה באינסטגרם
מעבר לדלהי
הפעם עברתי באוטובוס לילה. כשניתן לבחור תא מיטה או מושב מתכוונן. חשבתי שלא יהיה לי נעים להיות בתוך תא לבד, ושאני אחשוש שמישהו ינסה להיכנס לתוך התא, לכן העדפתי להיות כמה שיותר במרחב הציבורי. בגדול זו היתה חוויה של פעם בחיים, לא הייתי מוותרת עליה, אבל זו לא החוויה הכי מרגיעה ונינוחה. עוד לפני הנסיעה ועצם היותך כמעט אישה יחידה באוטובוס ליילי עמוס גברים הודים כשהנהג מדבר רק בהודית, נקודת האיסוף לא ברורה. אין להם באמת תחנה מרכזית עם תחנות עצירה מסודרות, וככה מצאתי את עצמי ב4 לפנות בוקר לבד ברחוב בדלהי, מחפשת מונית.
-טיפ- לא לעלות על מוניות ברחוב. רק מסודרות שהזמנתם. וזה הטיפ שההודים בעצמם, אלו שהיו איתי על האוטובוס נתנו לי והזהירו אותי.
ההמלצה שקיבלתי הייתה להשאיר לי יומיים בדלהי ושם להתפנק במלון 5 כוכבים, ואני אמליץ לכם- לוותר על ההגעה לדלהי באופן כללי.
אחרי 28 ימים בהודו, יומיים לפני הסוף, גם אני נפלתי במלכודת תיירים. בגלל שהגעתי לבד לדלהי וכל-כך הזהירו אותי מלהסתובב לבד, קניתי מדריך שילווה אותי ביומי בדלהי ב- 5000 רופי, מעבר לעובדה שהוא שכח לעדכן אותי שרוב אתרי התיירות סגורים ביום שני, הוא בכלל לא הסכים שנצא מהרכב ורק רצה שאראה את המקומות תוך כדי שאני נעולה ברכב, בטענה שצפוף ואין צורך לצאת, וגם מה שכן היה פתוח, לא היה כזה מעניין ובטח לא באווירה ששררה עם המדריך והנהג. זה ללא ספק הרגיש כמו עוקץ של מלון הלוטוס הלבן, וזו הייתה חוויה נוראית.
לצפייה באינסטגרם
יום למחרת, הסיבה לשמה הגעתי לדלהי הגיעה ויצאתי ב-2 בלילה לאגרה, אל עבר הטאג' מאהל.
כן, הטאג' לא נמצא בדלהי. הוא נמצא באגרה שזה 4 שעות מדלהי, והכי קרוב להגיע לאגרה דרך דלהי, אבל משום מה הנטייה הרווחת היא לחשוב שהטאג' הוא בדלהי.
מצאתי פרטנר לטיול דרך קבוצת וואטסאפ של ישראלים (צירפו אותי האנשים שפגשתי, אבל בקבוצת הפייסבוק מטיילים עם מירון אפשר לקבל מלא מידע). מבלי להכיר, הרכב אסף אותנו, ונסענו ארבע שעות אל עבר הזריחה בטאג'.
רגע לפני שהגענו, הנהג עצר ואמר שמחכים למדריך שלנו, אחרי החוויה הנוראית שחוויתי יום לפני הבהרתי שאני לא מעוניינת במדריך, הנהג התעקש ואמר שזה כלול במחיר, כשכבר הסכמתי, המדריך הסביר בטלפון שנהיה מחויבים לתת לו טיפ יפה. אותי לימדו ש'טיפ מקבלים, לא מבקשים'. וחזרתי לעמדתי. "לא מעוניינים במדריך". תתעקשו על זה. זה סתם ניסיון לעקוץ אתכם.
כדי להיכנס לטאג' מהאל מומלץ לשלם באתר האינטרנט מראש, לא יקרה כלום אם לא שילמתם מראש, פשוט תעמדו בתור קצת יותר ארוך. אבל "המדריכים" בכניסה מזהירים אתכם שאי אפשר להיכנס בלי לשלם ומנסים לעקוץ אתכם בהרשמה דרך הלינק הייעודי שלהם, שעולה יותר והם מקבלים עמלה.
בקיצר, בדלהי, אל תמהרו לסמוך על המקומיים.
הטאג' היה מרהיב ביופיו, האנרגיה שם קסומה ובעיניי זו חוויה של פעם בחיים. הרבה אנשים אמרו לי לא ללכת לשם, שזה מיותר, שיש מקדשים יותר יפים, ואולי זה נכון, אבל הם לא חלק משבעת פלאי תבל. והיום באגרה היה אחד הימים המצחיקים והיפים, כמו הרגע ששוטר בטאג' ביקש למחוק לי תמונה וסרטון, כי "הסתובבתי תוך כדי תמונה", ולטענתו אסור להסתובב בזמן צילום תמונות.
עצירה שנייה- רד פורט
הביקור הבא שלנו היה ברד פורט, הטירה היא עיר שלמה המוקפת בחומה, ובתוכה הוקם הארמון המלכותי של המלך. עיקר הבניה בתוך הטירה נעשתה בידי שאה ג'יהאן, שגם בנה את מבנה הטאג' מאהל. האגדה אומרת שבערוב ימיו נכלא בטירה שאה ג'יהאן על ידי בנו, שם יכל לצפות מרחוק במבנה הטאג' מאהל אותו בנה.
מבנה מהמם, שגם מותר להסתובב בו!! וגם אם כבר הגעתם לאגרה, אז למה לא ללכת?
באגרה יש שלושה אתרים מומלצים לבקר בהם- הטאג' מהאל, רד פורט והבייבי טאג' מהאל. כך לפחות אמרו לנו, כשביקשנו ללכת למיני טאג'. הנהג שלח אותנו לראות דגם שיש מוקטן, שבהחלט עונה לשם "בייבי", נכנסו לחנות, נקרענו מצחוק וחשבנו שזה מה שהוא הבין. אממה כשביקשנו לצאת כדי ללכת לאתר, לא נתנו לנו לצאת מהדלת בה נכנסנו, והפנו אותנו לדלת אחרת שהובילה אותנו לחנות פשמינות עצומה. הבהרנו שאנחנו לא מעוניינים ואנחנו רק רוצים לצאת ולחזור לרכב, שוב הפנו אותנו אל דלת אחרת והגענו לעולם עצום של תיקים, בשלב הזה כבר שכבנו על הרצפה והתגלגלנו מצחוק, לא יכולנו להכיל את זה שאנחנו בעצם שבויים בתוך קניון, כשההודים הבינו שאין כאן כוח קניה, הם התחילו לצחוק איתנו ושחררו אותנו לנפשנו, וכך חזרנו בעוד נסיעה מלחיצה, 4 שעות לדלהי, כשנהג לעיתים מתעפץ על הרכב ואני מנסה לדובב אותו ולבקש שיעצור לנוח.
אני מודה שלא הייתי מוותרת לשנייה על ניסיונות העקיצה של המקומיים, הם רק הוסיפו עוד צבע ומלא צחוק והומור ליום הזה.
בערב יצאנו למתחם הצעיר והכייפי, שזה המקום היחיד שאני באופן אישי אמליץ עליו בדלהי- שכונת Hauz Khas היפית צעירה ומגניבה, שיק לונדוני אסייתי. אגם יפהייפייה ומקומות בילוי שצופים אליו, תערוכות אמנות והרבה חברה צעירים. אבל שימו לב, דלהי יקרה. המחירם תואמים למחירי הארץ, וכשאת מגיעה אחרי ששילמת 100 רופי לכוס קפה 4.30 ופתאום מבקשים ממך כ-350 רופי, זה מאוד מוזר.
